להתרגש כל בוקר מחדש

בטיול ב"חצר האחורית" שלנו, כתף הכרמל, ראיתי אותה מרחוק, ורדרדה קטנה ובכלל לא נסתרת- רקפת נחמדת מאד. "תראה רקפת!" קראתי, "והנה עוד אחת, וגם שם יש". כן, הרקפות כבר פורחות בשמורות ובגנים, ואני מתרגשת בכל פעם מחדש, כאילו זו הפעם הראשונה בחיי שאני רואה את הפרח היפה הזה. ההתרגשות הזו המיוחדת והמשמחת התרחשה בטיול בטבע. ואם הייתי מתרגשת כך, כל בוקר מחדש, מבעלי- כמו בפעם הראשונה שראיתיו, ואם הייתי שמחה כך, כל בוקר מחדש, מילדיי- כמו בפעם שראיתים בחדר הלידה, ואם הייתי שמחה כך, כל בוקר מחדש, מעוד יום שעומד להתחיל, מעוד שיעור, מעוד מפגש- כמה שמחים היו חיי.

החיים שלי לא נראים כך, הם לא מלאים בריגושים מחיי היום יום, מה קרה לי מול הרקפת? מה ריגש אותי? אולי זה בגלל שלא נפגשנו שנה, אולי בגלל שכל מפגש איתה הוא הפתעה: אני לא יודעת איפה ומתי היא תופיע, אולי בגלל שהילדה המתפעלת עוד נמצאת אצלי בפנים ולפעמים היא זו המטיילת איתי, ואולי זה כי בטיול בטבע אני לגמרי נוכחת ויכולה לחוות אותו במלוא חושיי.

אחרי הטיול המקסים בכתף הכרמל, אחרי שכבר ראיתי די הרבה רקפות מרגשות ושתי כלניות משמחות, החלטתי לנסות לטעת בליבי את חווית ההתרגשות בכל פעם מחדש. החלטתי לנסות להרחיב את החוויה גם מחוץ לרקפת ולהתחיל לשים לב: האם אני יכולה להתרגש מחדש מעוד דברים? אני יושבת מול המחשב וכותבת ומולי בחלון שקיעה מרהיבה, שימי לב, התרגשת ממנה? התותים שקניתי אתמול בשדה והיו מתוקים וטעימים, התרגשת מהביס בהם?

וכשהצלחתי לבצע אימון מאתגר היום, התרגשתי מעצמי? וההודעה המפרגנת שקיבלתי בטלפון, התרגשת ממנה?

כל כך מהר אפשר לעבור לסדר היום, למשימה הבאה, להתמודדות שמחכה, כל כך קל לשכוח לחכות קצת בעכשווי, לתת זמן להתרגשות. בטו בשבט הזה אני נוטעת הבנה: להרשות לעצמי להיות חדשה לכמה שניות ולחוות- כמו ילדה, כמו בפעם הראשונה.

וּפְשׁוּטִים הַדְּבָרִים וְחַיִּים, וּמֻתָּר בָּם לִנְגֹּעַ, וּמֻתָּר, וּמֻתָּר לֶאֱהֹב. (לאה גולדברג)