top of page
תמונת הסופר/תסיגל גריבי

להיות ברכה

השבוע, בפרשת השבוע, קראנו על מסע חייו של יוסף מבית אביו עד שהגיע לבית פוטיפר המצרי. כשיוסף התחיל לנהל את בית פוטיפר, בית פוטיפר התחיל לשגשג: וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת-בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת יְהוָה בְּכָל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה.

הפרשה מספרת לנו שכשיוסף הגיע לבית פוטיפר הוא הביא עמו את ההצלחה ואפילו המצרי ראה: "וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהוָה אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ."

איך הצליח פוטיפר לזהות שה' נמצא עם יוסף? איך הוא זיהה שההצלחה של יוסף שייכת לנוכחות ה'? או במילים אחרות, איך אפשר לזהות ברכה אלוהית?

הכתוב לא מסביר לנו. הוא משאיר אותי להתפעל ולבדוק, האם גם אני מכירה אנשים כאלה, שהברכה שורה עליהם? שהם מביאים ברכה למקום בו הם נמצאים? שנושאים ברכה אלוהית?

חשבתי על כמה אנשים כאלה, ואז על עוד כמה ועל עוד ועוד. התחלתי לחשוב ופתאום לא היה סוף לנשים ולאנשים המבורכים שאני מכירה.

פתאום ראיתי כמה אנשים יש, שהם, כמו יוסף, טובי תואר ומראה ועשיה ומחשבה ונדיבות ואהבה. ואז חשבתי: האם הם יודעים שהם כאלה? האם הם מרגישים שה' נמצא איתם? שהם נושאים ברכה מאת ה'? האם יוסף ידע?

איזו תחושה נפלאה זו לדעת שאת מביאה ברכה. שהברכה שורה על הבית בגלל נוכחותך. כמה צניעות מביאה ההכרה הזאת. לא בגלל כוח ועוצם ידי אלא בזכות ברכה מאת ה'. כמה הודיה יש בהכרה הזאת. כמה שקט יש במקום הזה.

היום מתחיל חג חנוכה, החג בו אנו מדליקים אור, עוד נר ועוד נר ועוד נר, כך שמדי יום האור הולך ומתעצם. החג הזה מביא עמו ההזדמנות עבורי מדי יום למצוא בעצמי עוד ברכה ועוד ברכה, עוד מראה יפה ועוד טוב לעשות. כדי להביא את ברכת ה' לביתי, למשפחתי, לקהילתי, כדי להעביר את הברכה הלאה. שיהיה לנו חג של אור מתפשט וחיבור לטוב הקיים.

חג שמח.


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page