לא דומים לאף אחד (פרשת קדושים)

פרשת קדושים מתחילה במילים: וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. ומסתיימת במילים: וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי. בין שתי הקריאות האלה להיות קדושים נמצאות חמישים ואחת מצוות. מצוות עשה ואל תעשה, מצוות בין אדם לחברו ובין אדם למקום. מצוות הנוגעות לקודש ולחול, ובעיקר מצוות הנוגעות לחיי היום יום. קְדֹשִׁים תִּהְיוּ מה זה בכלל להיות קדוש ואיך אפשר לפרוט את התואר הזה לחיי היום יום? פירוש רש"י לקדושה הוא הבדלה. להיות נבדלים, שונים, לא ככל העמים. ובכן, ה' מבקש מאיתנו לא להיות כמו כולם, לא להיות כמו המצרים בקרבם גדלנו או כמו העמים האחרים היושבים בארץ אליה אנחנו הולכים. קדושים תהיו, כלומר, שונים תהיו. במה אנחנו שונים? בכול. בחיי היום יום ובחיי הקודש. בדרך בה אנחנו עובדים את אלוהינו לרצוננו "לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ" ולא כי הוא צריך את העבודה הזאת, בכך שיש יום בשבוע בו אנחנו מצווים לא לעבוד בשום עבודה, בכך שאנחנו מצווים לא לקצור ולגזום ולבצור את כל השדה והכרם, אלה להשאיר לקט ופאה לעני ולגר, ועוד ועוד מצוות מוסריות, חברתיות, אמוניות.

אנחנו מצווים להיות שונים, לא יותר שווים, לא נעלים, לא מתנשאים. להיות ייחודיים, שונים ונבדלים. בשביל מה זה טוב? כדי שנוכל לעשות טוב. עשיית הטוב בולטת מאד בפרשה. הייחודיות והשונות אינה עליונות, אינה נותנת פריבילגיות ומעניקה פטורים. להיפך, היא מחייבת. מחייבת להרבות באהבה ובנתינה: לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה. מצווה לגלות אהבה לרעך מתוך האהבה לעצמך ולייחוד שבך.

וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מצווה לגלות אהבה לגר, לזר שחי בסביבתך מתוך זיכרון לתקופת הזרות שלנו. פרשת קדושים נותנת לנו משימת חיים, להיות קדושים. זו אינה מתנה, זה אינה תכונה, זו משימה. כל אחד מוזמן למצוא את הייחודיות שלו דרכה הוא יכול להרעיף טוב בעולם הזה, למצוא את הדרך להתחבר לברכתו ולממש אותה. לא לחקות את האחר, לא לנסות להיות מי שהוא לא. מציאת הברכה הייחודית היא הדרך להתקרב לקדושה האלוהית. להיות נבדלים, שונים, אחרים מהסביבה זו לא משימה פשוטה. יותר קל לנו להיתמע, להשתייך, להיות כמו כולם. השבוע זכרנו את קורבנות השואה, אלה שלא הצליחו לשרוד את התופת הנאצית ואלה שעברו את הזוועות ונשאר בחיים למרות הכול. יום השואה והגבורה מזכיר לנו שאנחנו אחרים. שאנחנו לעולם לא נהיה כמו כולם, מאתיים שנה במצריים או 100 שנה באירופה לא ישכיחו מאף אחד את הייחודיות שלנו. אנחנו יהודים. פרשת קדושים מזכירה לי לראות את הקדושה שבייחודיות. היא מזכירה לי שאני מיוחדת ושזו ברכה, המשפחה שלי מיוחדת וזו ברכה, העם שלי מיוחד וזו ברכה. לפעמים זו ברכה קשה מנשוא, לפעמים זו ברכה שדורשת מאיתנו מאמץ עליון, לפעמים היא נחווית דרך סבל וכאב, אבל זה מי שאנחנו, וכדאי שנהייה ראויים לברכה שאנחנו. השבוע הסתיים השבוע השני לעומר, שבוע הגבורה. השבוע אני מתפללת שנצליח לגבור על הקושי ולהתחבר לברכה, שנהייה ראויים לברכה, לקדושה, לבחירה.

שבת שלום.