top of page
תמונת הסופר/תסיגל גריבי

לא דומה לאף אחת אחרת

היא לא דומה לאף אחת אחרת / לאף אחת שעוברת ברחוב היא משונה וכשהיא מדברת / קולה עושה לי משהו קרוב.


אני לא דומה לאף אחת. כל החיים נלחמתי בזה. ניסיתי להסתיר, להסתתר, להחביא, לשחק אותה, להשתייך, להראות כמו כולם. חשבתי שזו מחלת ילדות. כל הילדות רוצות להיות כמו החברות שלהן (אותו הקוקו ואותו הסרפן). כל הילדים רוצים להשתייך לחבורה. רק שאצלי המחלה לא עברה. המשיכה הלאה. גם בנערות, בבגרות, באמהות. להיות כמו כולם: להגיד את הדברים הנכונים, לצחוק במקומות הנכונים, ללכת למקומות הנכונים, לעשות את הדברים הנכונים, להיות נכונה. המסרים ששידרתי לעצמי היו: אם כולם חושבים כך (כאילו שאפשר לדעת מה הם באמת חושבים) סימן שזה הדבר הנכון- ביחד זה תמיד כיף, רעש זה הנאה, משפחה זה דבר מושלם, אמא נכונה מתחברת עם האמהות הנכונות האחרות וביחד הן עושות פעולות נכונות כאלה ואחרות (לטובת ילדיהן כמובן). ונהנות מכל רגע.


אז הייתי כמו כולן, לפחות ניסיתי, ושיחקתי את המשחק אבל לא נהניתי מאף רגע. הזיוף צרם, המאמץ הכביד, וההצגה נמאסה. ימימה מנסחת זאת כך: " האם אין אחיזות חזקות במרכיבים שמשתמשים דרכם כדי להשיג את מה שנחוץ? איך להראות חזקה, להיראות בסדר, להתקבל, להשתייך. ישנם הרבה זיופים שנקלטים. משחקים מוסכמים" דרך תפיסת העולם המזויפת, ראיתי גם את עצמי בצורה מזויפת, מישהי שצריך להסתיר, לזייף, להתחזות. ויום אחד זה הכה בי. אין חוקים. אין דרך נכונה. אין משפחה מושלמת. כשמגרדים טיפטיפה את שכבת הסוכר המתוקה, מגלים של כ ו ל ם יש שריטות וצלקות, כולם קצת מבולבלים וכולם לא תמיד יודעים מה לעשות. אני לא דומה לאף אחת אחרת. איזה הקלה. יכולה להיות איך שאני, עם הפגיעות, עם הצלקות, עם הקול השונה ואולי משונה שלי, יכולה לא לדעת, יכולה לא לרצות, יכולה לעשות ההפך מהמצופה. אפשר להיפרד מהמיתוס, להיפרד מהמאבק ולחיות את החיים. החיים שלי. יהיה מי שירצה להתקרב. להתחבר. לאהוב. להיות איתי באמת. הראשונה שבהם תהיה אני. " להכיר במקום האישי מאפשר לקבל את עצמך כפי שאת, פנויה מאחיזה בעומס ומאפשרת לעצמך לכוון את עצמך לתיקון מתמשך, מחזק ומשחרר."


הסתכלות נקייה על עצמי מאפשרת התקרבות, גילוי עצמי מחדש. נוצר מקום לקבלה עצמית, אהבה עצמית נתינה מדויקת לעצמי. ואז גם העולם נראה יותר מקבל, מתקרב, אוהב.

היא לא רואה אני כאן כל הלילה עומד בצד ומסתכל איש מאוהב, עומד בצד ומסתכל. והלילה העיניים עייפות עד אור הבוקר השפתיים לוחשות ללא מנוח לא דומה לאף אחת.


צפייה 10 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page