היום יום הולדת.
יום מריר שיתחלף במתוק. יום כאב שיתחלף בשמחה. יום של אבן שיתחלף בזיקוקי דינור. היום יום הולדת. פעם אחת בשנה כולנו חוגגים יום הולדת משותף, יום הולדת למדינה. היום הזה שנקרא יום העצמאות, מסמל את חוזקה של המדינה שלנו. שישים שמונה שנים אף אחד אחר לא שולט עליה. לא הבריטים, לא התורכים, לא היוונים ואפילו לא האמריקאים. רק ישראל אחראית על מה שקורה בישראל. ואצלנו, האנשים שגרים בה? גם אנחנו חוגגים לעצמנו כל שנה יום הולדת, יום העצמאות. בגיל שנה חוגגים את הפיכתו של התינוק לפעוט שכבר יודע לעמוד ולשבת ואולי לעשות כמה צעדים בעצמו. בגיל שנתיים חוגגים את צמיחתו של הפעוט לילדון שהולך רץ ומתרוצץ, שמגלה את הרצון שלו לעשות הכול לבד ("אני!") וכך ממשיכים לחגוג את הצמיחה וההתפתחות שלנו משנה לשנה עד שיום אחד יום ההולדת הופך להיות רק מספר. מתי זה קורה, מתי אנחנו מפסיקים לחגוג את השינויים שאנו עוברים, את העצמאות שלנו וחוגגים, אם בכלל, רק את זה שעברה עוד שנה? אולי זה קורה כשאנחנו כבר מפסיקים לדעת מה אנחנו רוצים, כשאנחנו פועלים על פי רצונות של אחרים, על פי הרגלים ישנים, על פי מה יגידו ומה יחשבו ולא נעים? אולי זה קורה כשאנחנו כבר מפסיקים לקחת אחריות על המצב שלנו ופועלים מתוך האוטומט, מאשימים את הזולת ולא מבינים למה רע לנו ולמה אף אחד לא מבין אותנו? אולי זה קורה כשאנחנו סופרים את מה שאין ולא רואים את מה שיש, כשאנחנו כבר לא מחוברים לשמחה שבנו, לריגוש, לאהבה? בשיעורי חשיבה הכרתית (שיטת ימימה) אנחנו לומדים להפוך את הסדר. לומדים להכיר באחריות האישית למצב שלנו. לומדים לראות את החלק שלנו במצב, החלק היחיד אותו אנחנו יכולים לשנות. ימימה אביטל שואלת אותנו:" האם יש לכם רצון אישי להמשיך כל החיים במאבק? בהיסוס? אפשר לבחור ברעש, בדמיון בהפרזות ובסערה כל החיים, או שמא תרצו למצוא את עצמכם כפי שאתם? מנקים את המיותר ומתחזקים. כל אחד חופשי בבחירתו" ימימה מזמינה אותנו להיות כמו החלוצים שבנו את הארץ: לסקל את האבנים החוסמות, לעקור את היבלית המיותרת, לייבש את ביצות הרוגז והכעס, להתגבר על ההיסוס ולגייס את הכוחות. לנקות ולהפריד בין מה שמתאים לנו לצמיחה ולגדילה, העצים נותני הפרי והאדמה המניבה, כלומר, היכולות הטובות שלנו, ההקשבה, הנתינה ובין מה שעוצר אותנו מלפרוח ולהתפתח כמו דרך (מחשבה) צרה, סלע (רגשי) חוסם, רוגז, מאבק וכעס.
היום אנחנו חוגגים את זה שיש לנו מדינה משלנו, שאנחנו לא עבדים של אף פרעה, שיש לנו מקום ללכת בראש מורם וגאה .זו הזדמנות מצוינת לקרוא לעצמאות אישית, למצוא את המקום אישי, השטח הפרטי, בו אפשר לצמוח ולהביא פירות מהטוב שבנו, להכיר את היכולות שלנו לנתב את דרכנו לשגשוג שמחה והצלחה. יש לנו דוגמא נהדרת, מדינת ישראל שלנו. כולנו חלק ממנה, בואו נהיה טובים זה לזה, בואו נהיה טובים גם לעצמנו, בואו נהיה גאים במה שיש וסלחנים למה שעדיין לא. בואו נעשה לנו חג, חג שמח.
Comments