כמו חידות, פרידות גם הן אינן פתורות... (פרשת ויחי)

פרשת ויחי, הפרשה האחרונה של ספר בראשית היא פרשה העוסקת בפרידה. אנחנו נפרדים מיעקב שנפרד מבניו, נפרדים מיוסף שנפרד מאחיו ונפרדים מספר בראשית ומהסיפורים הפרטיים- משפחתיים שלו. מיד בתחילת פרשת ויחי פונה יעקב לבנו יוסף ומוסר לו את בקשתו האחרונה: אל תקבור אותי במצרים. יעקב, בחוש נבואי שילווה אותו בכל דברי הפרידה מבניו, מבין שבניו, ילדיהם והדורות הבאים הולכים ל"היקבר" במצרים לעוד שנים רבות ומבקש שגורלו יהיה שונה. הוא נפרד ממצרים בעודו בחיים. יעקב בוחר בימיו האחרונים לומר לבניו את מה שלא אמר להם כל חייו. הוא מנצל את הזמן שכולם מכונסים ביחד ועורך חשבון נפש, סוקר את העבר ומשאיר אחריו צוואה נבואית רוחנית, אישית וייחודית לכל אחד מהם. יעקב, כמו אביו יצחק, זוכה להיפרד מבניו ולתת להם את ברכת הדרך. הבנים שומעים מאביהם את דעתו עליהם. הם מקבלים ממנו הכרה ביכולתם, בתכונותיהם, בכישרונם. לחלקם אלו מילים קשות, כמו לראובן, שמעון ולוי: בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי לחלקם אלו מילים מבטיחות כמו ליהודה וליוסף: יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ. בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי-שׁוּר. ולחלקם מילים המתארות את ייעודם כמו לשבט דן: דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.

יעקב נפרד מבניו ומנכדיו ומכין אותם למותו. הוא מצווה אותם: קיברו אותי בארץ ישראל, במערת המכפלה. אומר להם מילות פרידה: וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם ואז הולך לעולמו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל-הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו.

השבוע הפרשה מלמדת אותי איך להיפרד. איך להיות ביחד ברגעים האחרונים. בלי פחד, בלי מבוכה, בלי הסתרה. להגיד דברים אמיתיים, לנקות את השולחן. זכו בני יעקב שהייתה להם האפשרות לשמוע מפי אביהם את אשר בליבו. לא תמיד זה כך, לפעמים אדם נפטר בפתאומיות ומשאיר את משפחתו המומה, כואבת ועם הרבה שאלות. לפעמים אדם נפטר בייסורים ובני משפחתו לא מוצאים זמן של חסד לומר או לשמוע ממנו מילות פרידה. לפעמים בני המשפחה אינם מוכנים לשמוע, אינם מוכנים להתמודד עם המוות המתקרב, אינם מוכנים להיפרד. באה הפרשה (וגם ההפטרה שלה בה דוד המלך נפרד משלמה בנו לפני מותו) ואומרת: הפרידה נחוצה. ללא פרידה נשארים בני המשפחה סובלים יותר, מבולבלים יותר. כל השאלות שלא נשאלו, כל הדברים שלא נאמרו, כל האשמות שלא נוקו, כל הרגשות שלא באו לידי ביטוי. כל אלה נשארים בלב ולא מוצאים להם מקום, ללא פרידה. מילות פרידה נחוצות גם בפרידות במהלך החיים. כשמסיימים פרק בחיים. כשמסיימים מערכת יחסים, כשהולכים בלי לחזור. נחוצים דברי פרידה כדי לברר: על מה אני מודה, על מה אני מבקשת סליחה, על מה אני סולחת, מה ממך נשאר בליבי. אז אפשר לנקות את הלב. להתאבל, לכאוב, לקבל, להשלים בהדרגה עם הפרידה ולחזור ולעסוק בחיים. השבוע אני מאחלת לנו שנדע להיפרד. שנדע להקשיב למילות הפרידה מבלי לדחות אותן או לבטלן. שנדע לומר מילות פרידה מבלי להתבייש ולפחד. שנדע להתמודד עם המוות, החידה הבלתי פתורה, כחלק מהחיים שלנו. שנדע להתמודד עם פרידות בחיינו כמקום המשחרר אותנו לחיים נכונים יותר, מדויקים יותר, אמיתיים יותר. שנדע לבכות, לסלוח, לחבק ולאהוב עד הרגע האחרון.

שתהיה שבת שלום חזק חזק ונתחזק.