יום הכיפורים

הנה הוא מגיע, היום הקדוש בשנה. היום בו אנו יכולים לכפר על מעשינו. מה זאת אומרת לכפר על מעשינו: למחוק אותם? לשנות אותם? לשכוח אותם? הלא אי אפשר. אז מה אפשר לעשות ביום הכיפורים? מורה זן חכם בשם טיך נהאת האן אמר: סליחה היא הויתור על תקווה לעבר טוב יותר. אז קודם כל אפשר לסלוח, להבין שהעבר עבר ולקבל אותו כפי שהוא, לא לנסות לשנותו דרך רגשי אשמה ואחיזה בכעס או בצער. אחר כך אפשר להכיר בעובדה שאנחנו לא מושלמים, שלפעמים אנחנו טועים. בתפילת יום הכיפורים אנחנו אומרים: אָשַׁמְנוּ. בָּגַדְנוּ. גָּזַלְנוּ. דִּבַּרְנוּ דֹּפִי: הֶעֱוִינוּ. וְהִרְשַׁעְנוּ. זַדְנוּ. חָמַסְנוּ. טָפַלְנוּ שֶׁקֶר: יָעַצְנוּ רָע. כִּזַּבְנוּ. לַצְנוּ. מָרַדְנוּ. נִאַצְנוּ. סָרַרְנוּ. עָוִינוּ. פָּשַׁעְנוּ. צָרַרְנוּ. קִשִּׁינוּ עֹרֶף: רָשַׁעְנוּ. שִׁחַתְנוּ. תִּעַבְנוּ. תָּעִינוּ. תִּעְתָּעְנוּ

רשימה כה ארוכה מא' ועד ת', שנאמרת שוב ושוב, בגוף רבים. כולנו- אשמנו, בגדנו, פשענו,יעצנו רע, טפלנו שקר. במקרה או שלא במקרה, מי יותר ומי פחות. כולנו. זה נקרא להיות אנושי, זה נקרא לחיות. חלק מהחיים הוא גם לטעות, לחטוא, לעשות רע לפעמים. תורת ישראל מכירה בזה, מקבלת את זה ומאפשרת גם לנו להכיר בזה. עשיתי טעות, לפעמים בשוגג, לפעמים בכוונה. לפעמים פגעתי באחר לפעמים פגעתי בעצמי. רגשי האשמה אוחזים בטעות ולא מרפים. אפשר להכיר בטעות הזו, ללמוד ממנה, לצמוח ממנה, להבין אותה כחלק מחיי, לקבל אותה, לבקש מעצמי או מהאחר סליחה, כדי שאוכל להיפרד ממנה להמשיך הלאה. ביום הכיפורים יש לי הזדמנות להשלים (לעשות שלום) עם העבר שלי, להכיר ביכולות שלי, בחוסר היכולת שלי, לקבל אותם כחלק מחיי. להתפלל לאלוהי שיעזור לי לסלוח לעצמי על כל שגיאותיי, להשאיר מאחור את טעויותיי, ולהפסיק לכעוס על עצמי, על אחרים, גם אם לא קל, לפעמים.

זו ההזדמנות בשבילי לבקש מאל מלך היושב על כסא הרחמים, ללמד גם אותי רחמים מהם, סליחה מהי, כפרה מהי. להעניק גם לי בליבי, בתוכי וביני ובין סביבתי, שלום. כך אוכל לפתוח שנה חדשה בהתכוונות טובה, בהתקרבות פנימית ובהתחזקות אמיתית.


"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן."

גמר חתימה טובה.

לפעמים - אריק איינשטיין

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול