חזקו ואמצו (פרשת וילך)

פרשת וילך הנקראת בין ראש השנה ליום הכיפורים, היא פרשת הפרידה. הפרשה בה משה מסיים לומר את כל אשר דיבר בספר דברים ונפרד מעמו, העם אותו קיבל להנהיג לפני יותר מארבעים שנה. העם אותו הכיר כעם עבדים, העם איתו קיבל את התורה בהר סיני, העם אשר כולו מת במדבר במהלך ארבעים שנות הנדודים. משה עומד עכשיו מול דור שמכיר את חיי החופש ומכיר מנהיג אחד, משה, מיום היוולדו. העם הזה, הדור הזה, עומד לעבור שלב, הוא עומד להפוך לעם בעל ארץ ולשם כך עליו להיפרד מהמנהיג הרוחני הגדול ביותר שיהיה אי פעם. משה נפרד: בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא-אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַיהוָה אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. אני לא עובר את הירדן אבל אתם לא נשארים לבד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ הוּא-יַשְׁמִיד אֶת-הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ. חזקו ואמצו. בצמד המילים האלה פונה משה אל העם וגם אל יהושע מנהיגם החדש חֲזַק וֶאֱמָץ מה זאת אומרת חזק ואמץ? תהיה חזק ואמיץ? תהיה חזק ותתאמץ? האם החוזק יגיע כתוצאה של מאמץ? איך הופכים להיות חזקים ואמיצים? במקום אחר בתנ"ך, בספר תהילים, נאמר: קַוֵּה אֶל יְהוָה חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל יְהוָה.

חזק ויאמץ לבך. הפניה היא אל הלב, כדי שאני אֵחֵזַק ואֵאֵמַץ צריך שיהיה לי לב חזק ואמיץ. לב שאינו לב חלש ופחדן, שאינו לב רך, שאינו לב הססן. חזק ואמץ אין פירושו שאף פעם לא יהיה קשה, שלא יהיו מלחמות, אין פירושו שהניצחון בטוח, אין פירושו שהדרך סלולה לפני, אין פירושו שלא אצטרך להתמודד ואולי גם להיכשל. חזק ואמץ מתייחס ליכולת שלי לעמוד בקושי, לעמוד במלחמה, לעמוד בכישלון. המקום שבו הפחד והחולשה שולטים בי הוא המקום שבו אני נשברת. חזק ואמץ היא היכולת לא לתת לפחד ולחולשה להשתלט עלי. עם חזק ואמיץ הוא עם שנשאר למרות שקשה. למרות הקדחת והביצות, למרות הפיגועים ותאונות הדרכים, למרות מחירי הדירות. לב חזק ואמיץ הוא לב שמצליח לא להישבר מול קשיי החיים. שזוכר שהקושי הוא זמני ומיקרי ומעבר לו יש משהו גדול יותר, יש אלוהים שלא מרפה ולא עוזב. לפעמים קשה לראות את האלוהים, לפעמים הוא בהסתר פנים ואנחנו נשארים עם הרעות החולות, לפעמים אנחנו מרגישים לבד לגמרי. ושם קיימת סכנת השבירה. שם אנו עלולים לשכוח. לכן המצווה הכי חשובה היא מצוות הזיכרון לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת אנחנו מצווים לזכור. לזכור שיש אלוהים שנמצא איתנו גם ברגעים הקשים, לזכור את התורה שקיבלנו ממנו, לזכור שיש לנו תפקיד בעולם הזה, שיש לנו מצווה למלא. את פרשת וילך אנו קוראים לאחר ראש השנה המכונה יום הזיכרון ("זכרון תרועה"), היום בו כל מעשינו נזכרים ונשקלים. היום בו אנו מתפללים שמעשינו יזכרו לטובה. אנחנו נמצאים בעשרת ימי תשובה, ימים בהם אנחנו מוזמנים לזכור איפה טעינו, איפה חטאנו, איפה הרענו לעצמנו, לזולת, לעולם. בימים אלה כשאנחנו מכים על חטאנו כדאי לזכור כי תמיד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ. יש חסד, יש רחמים, יש מי שהולך איתנו ולא מרפה. זו צוואתו של משה לעמו, אלו מילותיו האחרונות. אנחנו מוזמנים לאמץ אותם לליבנו, להתחזק מהם ולהתמסר לתפילה, לתחינה ולבקשה וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.

שבת שלום


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול