זה שיר פרידה.

אוגוסט, עדיין אוגוסט. אוגוסט שמלמד אותנו להתרגל לשגרה חדשה. זו יכולה להיות שגרה של חופש, של ביחד אינטנסיבי, של שינוי סדר יום ושל שחרור ממוסכמות ידועות, וזו יכולה להיות שגרה אחרת לגמרי. שגרה של פרידה. קיץ הוא תקופה של שינויים, תקופה של פרידות. משנים מקום מגורים, הילדים משנים מסגרות, נפרדים מאנשים מוכרים. מסיימי כיתה יב' נפרדים מהתפקיד שלהם כתלמידים ופונים לדרך חדשה. הנערים והנערות שלנו יוצאים להם לדרכם. חלקם מתגייסים, חלקים יוצאים לשנת שירות, חלק למכינות וחלק לשירות לאומי. הנערים והנערות שלנו לומדים סדר יום חדש, סביבה חדשה, לומדים מהו לילה ראשון בלי אמא ואנחנו, האמהות, לומדות מהם שבועיים בלי הילדים שלנו. גם אנחנו נפרדות. נפרדות מהתינוק שהנקנו, מהפעוט אחריו רדפנו, מהילד שליווינו לגן, מהתלמיד שעזרנו לו בשיעורי הבית. נפרדות מהנער שצמח פתאום לגובה, מהנערה שהבשילה מול עיננו, מהאדם הכי שלנו שהולך ונעשה לגמרי של עצמו.

לפני שלוש שנים, שני בניי עזבו את הבית בהפרש של חודשיים. הגדול התגייס ביוני לאחר שסיים לימודי המשך ואחיו באוגוסט, כשיצא לשנת שירות. ידעתי שזה יקרה, התכוננתי, הבנתי, ולא ידעתי כלום. ברגע אחד הבית שהיה מלא, התרוקן. המקרר שכל הזמן התקשיתי למלאו נשאר מלא. מדיח הכלים נשאר ריק. כל מה שהייתי רגילה אליו נעלם. ומה עכשיו? איך מייצרים מציאות חדשה? הרגשתי כמו מנכ"לית של חברה מצליחה שקיבלה את מכתב הפיטורים שלה בדיוק כשהתחילה ליהנות מהתפקיד. התמוטטתי. לא ידעתי מה אני. אני אמא? איך מתבטאת האמהות שלי? איך יתבטא עכשיו הקשר עם הילדים שלי? מה אני עושה עם כל הזמן שהתפנה? החיים השתנו לגמרי. "המשתנה התמידי". ככה ימימה מגדירה את החיים שלנו. כל הזמן בהשתנות. ואנחנו בתוכם, משתנות תמיד. משתנות משנה לשנה, משתנות מחורף לקיץ, משתנות בתוך החודש עצמו, משתנות במעגל החיים. החיים מזמנים לנו פרידות. הילדים גדלים ואנחנו גדלות איתם. פרידה מאפשרת לי לגדול, לגדול לתפקיד אחר. המשתנה התמידי מאפשר לי לעשות שינוי הדרגתי. לעבור תהליך: לזרוע, להנביט, להצמיח, לגדל ולראות את הפירות. בתוך תהליך הגדילה שלי הבנתי שכשבניי עזבו את הבית, לא פוטרתי משום משרה. מישרת אם היא מינוי לכל החיים. הגדרת התפקיד נשארה אותה הגדרה, דרישות התפקיד השתנו. לא רלוונטי יותר: קימה בלילה, מעקב צמוד אחר לוח הזמנים של כל ילד, הכרת כתובות המגורים של כל החברים, הסעות לכל רחבי האזור, הכנת שלוש ארוחות ביום, סיפוק שעשוע ועניין 24/7. רלוונטי בהחלט: יכולת אהבה, אכפתיות, הקשבה, הכלה, האכלה (בסופי שבוע), סבלנות, גמישות, הבנה. הבנה שהם צומחים לתוך המקום שלהם, שהם משאירים לי מקום לגדול לתוכו. הבנה שלאמהות שלי יש עכשיו הזדמנות לגדול למקום חדש. . זה שיר פרידה, פרידה מתקופה שנגמרה. שמיצתה את עצמה, שהביאה אותי עד הלום. זה שיר פרידה ממקומות שכבר לא רלוונטיים לחיי, ממקומות שכבר צרים, שכבר מיותרים. זה שיר פרידה ממה שהיה. זה שיר פגישה. פגישה עם מציאות חדשה, עם אפשרויות חדשות, עם הזדמנויות חדשות. פגישה עם מרחב, עם מקום, עם נוכחות חדשה. זוהי הזדמנות לפגישה שלי עם עצמי. החדשה, שגדלה, שהתחזקה, שיכולה.

שיהיו הפרידות מבורכות והפגישות מעצימות. בהצלחה לכל הגוזלים המתעופפים ולאמהות שלהן שדואגות שהקן תמיד יהיה שם בשבילם. (נכתב לאמהות, מוקדש גם לאבות).


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול