והגדת

זהו, הבית נקי? הקניות הושלמו? הבגדים גוהצו? יש ניחוח של תבשילים באויר? אפשר לומר שההכנות לחג הסתיימו. עוד מעט נשב כולנו לשולחן הסדר ערוכים ומוכנים לקיים את המצווה, בשעה טובה. ומהי המצווה החשובה ביותר בליל הסדר? לא להחביא את המצה, לא לאכול חרוסת, לא להגיע מורעבים לארוחה וגם לא לשיר בקול ניחר חד גדיא. המצווה הכי חשובה בסדר היא- להגיד. להגיד, להסביר, לבאר, לתת דוגמאות. לספר ביציאת מצרים. חג הפסח הוא החג שמעודד אותנו לדבר. לדבר איש עם רעהו מסביב לשולחן, לשאול שאלות, להציע תשובות, להיזכר מה היה, לשים לב מה השתנה, לספר על הנס שבשחרור, להיזכר מאיפה באנו ולראות לאן הגענו. פסח (פה- סח) הוא חגם של המילים, יודע כל ילד שקורא את ההגדה שיש בה הרבה מאד מילים ולא כולן מובנות. תפקידן של המילים בהגדה הוא לגרום לנו לדבר, לדבר על העבדות ועל החרות שלנו אז וגם היום, על התהליך הארוך והמורכב שכל אחת ואחד מאתנו עוברים בדרך מעבדות לחירות. לשתף להתעניין ולשאול: מה אִפשר את התהליך? האם היה שם נס? האם היה שם מרור? האם היה בקוצר רוח? האם היתה בהילות? ליל הסדר מזמין אותנו להגיד. להגיד לילדינו מה עברנו, גם אם לא ממש בא להם לשמוע. לשאול את הורינו שאלות, גם אם הם מעדיפים לא כ"כ לספר על הימים ההם. להיזכר במכות שעזרו לנו להבין שאנחנו כבר צריכים ללכת. להודות בקול רם על כל המעלות הטובות שקיבלנו. לשיר שדי דיינו במה שיש לנו. פסח הוא החג שמאפשר לנו שחרור, גם שחרור חשיבתי. ההגדה שמה דגש על מה נשתנה, על עבדים היינו, על כך שעכשיו אנחנו במקום אחר, היא עוזרת לנו להבין- החיים דינמיים. הם משתנים ומשנים אותנו. וצריך לראות את השינוי, וצריך להודות עליו, וצריך להיזכר איך זה מרגיש להיות עבד ואיפה מקומו של בן החורין. ההגדה של פסח מלאה בשאלות ומעודדת אותי גם לשאול: במה התעסקתי השנה? איזו שאלה ליוותה אותי? מה השתנה בחיים שלי? איזה קול חשוב לי להשמיע עכשיו? את קול החוכמה, התמימות, הרשעות? או שאני אפילו לא יודעת מה לשאול? האם אני מזהה את מקומות העבדות שלי? את הקריאה הפנימית לחירות? לפעמים התשובה תהיה ברורה, לפעמים תישאר השאלה. לפעמים אגלה שעשיתי שינוי משמעותי בשנה האחרונה, לפעמים אגלה שהמציאות גרמה לי לשינוי לא רצוי. לפעמים תבקע צעקה מגרוני, לפעמים קול לחישה. לָכל יש מקום וכל תשובה טובה, כי העיקר הוא שנפתחה ההקשבה. בשעה טובה הגיע חג הפסח, החג שמאפשר לנו התקרבות משפחתית והתקרבות פנימית. אם רק נרצה, אם רק נסכים, אם רק נוכל להשתנות ולו לערב אחד, הוא יאפשר לנו לפסוח על הפסימיות, על הדחייה, על הציניות, על השחיקה ועל השתיקה. הוא יאפשר לנו לראות את הגאולה ולשיר הללויה.

הלוואי שיהיה לכולנו חג חירות והתקרבות מתוך שמחה ואהבה.