"התקרבות מדויקת היא גם נתינה כלפי עצמך"

כאישה שהיא אמא, בת זוג ומטפלת חלק ניכר מחיי מכוונים לנתינה. נתינה לאחרים.

נתינה יומיומית, נתינה מיוחדת בחגים, ימי הולדת וחופשות, נתינה אוטומטית, נתינה עם כוונה, נתינה עפ"י דרישה, מרצון, שלא מרצון, כל הזמן.

לפעמים הנתינה משמחת, לפעמים מכעיסה, לפעמים נותנת לי כוחות, בפעמים אחרות מעייפת אותי, יש נתינה בלב שלם ויש מתוך לב עמוס.

מי לא מכירה את זה?

בעזרת הלימוד של תורת ימימה למדתי לזהות, להפריד, לתת במידה.

ובעיקר למדתי לתת לעצמי, להרשות לעצמי, לאפשר לעצמי. בדיוק את כל הדברים שנתתי לאחרים: זמן, מקום, אהבה, הקשבה לרצוני, סבלנות.

הופתעתי לגלות שזה לא מפחית מהיכולת שלי לתת לאחרים, לא בא "על חשבון" אלא מאפשר לי נתינה יותר שמחה, קלה, מתוך רצון ובתחושה של שפע.

"רגש כלפי הקיום האישי זה הבסיס לנתינה דרך הטוב"