השלום מתחיל מבפנים (פרשת מצורע)

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ פרשת מצורע כהמשכה של פרשת תזריע, מתחילה בדיני מצורע, מצורע החוזר אל המחנה לאחר שנרפא. לפני החזרה הכהן מנהל את טקס ההיטהרות המתחיל עם שתי ציפורים, עץ ארז, תולעת ואזוב. עפ"י רש"י שתי הציפורים מייצגות את הדיבור המיותר, הציוצים, הפטפטת, המילים שנאמרות בלא מחשבה. עץ הארז מייצג את הקושי וגסות הרוח. התולעת והאזוב מייצגים את הענווה, אליה צריך אדם להגיע כדי לכפר על התנהגותו כמוצא רע. לאחר הטקס האדם רוחץ גופו, מכבס בגדיו מגלח את כל שערו וממתין שבעה ימים. ביום השביעי שוב חוזר טקס הגילוח- צחצוח על עצמו, ושוב הרחצה במים וביום השמיני, מביא האיש המיטהר קורבן אל הכהן, ומכפר על הרעה שעשה.

טקס הטהרה החיצוני מגיע אחרי טקס הטהרה הפנימי. רק אחרי שהאדם טיהר את נפשו מבפנים, הפריד מעצמו את הקליפות המרחיקות, המיותרות, הדוחות, רק אז הוא רשאי לעשות טקס חיצוני, כדי שהניקיון הפנימי יראה גם כלפי חוץ. בימים אלה בהם אנו עסוקים בניקיון הבית, בטיהורו מהמיותר, בהתחדשות כדאי ללמוד מהפרשה: האם מספיקה הפעילות החיצונית? האם די להוציא מן הבית את החמץ הגשמי? האם מספיק לחבוט בשטיחים ולנער את הספרים? הפרשה מלמדת אותי שזה לא מספיק. שיש צורך בהתכוונות פנימית. שיש צורך בהיטהרות פנימית קודם. איזה חמץ אני מוציאה מהנפש שלי? מה מיותר לי השנה? האם אני מוכנה להיפטר מדעה ישנה? מרגש שתקוע לי באמצע הלב וחוסם את האור? ממילים שמזהמות את האוויר והאווירה? מחוסר רצון שלא מאפשר לי לרוץ? האם לפני שאני ממרקת חלונות, אני יודעת למרק את הלב שלי מרגשות קשים? לפני שאני מנקה את המקרר אני מצליחה לנקות את העיניים שלי מראיה צרה? לפני שאני מרוקנת ארונות אני יכולה לרוקן את האוזניים שלי משמיעת הרעשים הפנימיים? לפני שאני מנערת שטיחים אני מסכימה לנער את הראש שלי ממחשבות שליליות? כשאדע לעשות כל זאת אז הבית שלי יהיה נקי באמת. אז אוכל גם לעשות את הניקיון החיצוני בקלות ובהתכוונות. אז אוכל לחיות בתוך המחנה מתוך ראיית טוב, נתינת טוב וקבלת טוב. השבת, שבת הגדול שלפני חג הפסח, אני מאחלת לכולנו שנמצא את הדרך להיפרד גם מהמיותר שבנפש ולהגיע לחג החרות משוחררים מעיכובים וחסימות.

שבת שלום.


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול