יום כיפור השנה היה שונה. התפילות בבתי הכנסת בוטלו, התפילות שנערכו במרחב הציבורי קוצרו, מפגשים עם חברים צומצמו, ולדעתי גם רוכבי האופניים פחתו. יום כיפור השנה היה שונה. השעות אותן אני מבלה בדר"כ בתפילה התקצרו ונותרו לי הרבה שעות פנויות, שעות של שקט. בשעה פנויה כזו פתחתי את מתנת יום ההולדת שלי שקיבלתי מגיסתי היקרה מיכל גולדן: קלפי "חכמת נשים", מסע בנפש בהשראת נשות קדם. פרסתי על השולחן את 101 הקלפים הנושאים דמויות של נשות המקרא, כל אחת נושאת עימה מקור השראה והארה. הושטתי את ידי ומכל האפשרויות הפרושות בפני שלפתי קלף: ערפה. בוחרת בדרך המוכרת, מפנה עורף לשינוי. בום. זה מה שהרגשתי. אני? שמדברת על התפתחות, שמתרגלת שחרור אחיזה, שמלווה נשים בשינויים משמעותיים שהם עושות בחיים. אני? מפנה עורף לשינוי? כך הקלף אמר והקלף צדק. הקלף שיקף את המקום שאני נמצאת בו עכשיו. חודש תשרי עם הסגר שהביא עימו מפגיש אותי כל הזמן עם שינוי לא רצוי. לא ככה אני רוצה את החגים שלי, לא ככה אני רוצה את התפילה שלי, לא ככה אני רוצה את השמחה שלי. אני רוצה את מה שהיה. כמו ערפה שהפנתה עורף לחיים החדשים והלא ידועים, לעתיד המעורפל ופנתה לשוב למה שהיה, לבית הוריה. (האם היא פגשה שם את מה שהיה או מציאות חדשה? לא נדע, כי הסיפור ממשיך עם רות, מי שהולכת אל הלא נודע מכוח אהבתה). בחגי תשרי האלה, כשאני בוחרת בדרך המוכרת, אני מסרבת לקבל את השינוי שנכפה עלי. כשאני מסרבת, אני כועסת, וכשאני כועסת אני סובלת, וכשאני סובלת רע לי, קשה לי, צר לי. אני תקועה. ביום כיפור הזה קיבלתי מתנה, קיבלתי הזמנה לצאת מהמיצר, מהתקיעות. העולם מזמין אותי להשתנות, אין ברירה. השינוי יכול לקרות בזבנג וגמרנו ואז זה כואב ומטלטל. אך השינוי יכול לקרות גם בטפטוף עדין על סלע קשה. טפטוף עדין ומתמשך של מים זכים: של אהבה וקבלה, של הסכמה ורוך, על החלקים הקשים העוטפים את הלב. אז השינוי משמח ומחזק. "מה יעזור לך להתגבר ולהצטרף לשינוי המתרחש?" שאל הקלף והתשובה הגיעה: כשיש הסכמה, כשיש קבלה, כשיש הבנה זה כמו אור שנדלק מבפנים, אור הלב. אור הלב מאיר את דרכי ומראה את האפשרויות הטובות בשינוי, את היצירתיות, את השמחה, שמחת הלב. שְמֵחָה מאד על ההבנות הנפלאות שהגיעו ביום כיפור שונה זה. מוכנה לצעוד בדרך החדשה. שנה טובה וחתימה טובה.
top of page
bottom of page
留言