אם יש משהו טוב בחיים זה שהם כל הזמן משתנים: יש קיץ ויש חורף, יש יום ויש לילה, יש ימי חול ויש שבתות וחגים. יש שמחות ורגעי עצב, תינוקות נולדים והופכים לאנשים, אנשים נכנסים לחיינו וגם עוזבים.
אם יש משהו מעצבן בחיים זה שהם כל הזמן משתנים. עד שהתרגלתי לקיץ עם שעות האור הרבות, מגיע החורף החשוך. עוד לא הספקתי את כל מה שרציתי לעשות היום, והנה מגיע הלילה. השבת תמיד קצרה מדי והחגים צפופים מדי, הפרידות קשות לי, והתינוקות המתוקים, למה כל כך מהר הם גדלים?
אם יש משהו שכדאי ללמוד בחיים זה שהם כל הזמן משתנים.
כדאי להבין שלִחְיות משמעותו להשתנות. לגדול משמעותו להשתנות, להתפתח משמעותו להשתנות, להתקדם משמעותו להשתנות.
השינוי הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, אז למה כל כך קשה לי איתו?
אני אוהבת את מה שיש, גם אם הוא לא ממש נהדר, כי אני רגילה אליו.
ההרגל הוא נוח, השליטה במוכר היא נוחה, הידיעה מרגיעה.
אבל איך אומר המשפט המפורסם: לא באנו לפה לנוח, באנו לצמוח. חוקיות הצמיחה אומרת: כל יום קורה משהו חדש.
אז זה נהדר בגינה שלי- כל יום פורח פרח, כל יום נובל אחר. כל יום יש עוד כמה עלים על העץ וכמה אחרים על האדמה. אבל כשזה קורה בגוף שלי? במשפחה שלי? בחיים שלי?
כשכל יום מתגלה עוד קמט, כשהשינויים בגופי מזכירים לי שאני עוברת שלב בחיים?
כשכל יום הילדים גדלים והופכים יותר עצמאיים, כשאחד עזב את הבית והשני כמעט גם? כשהתינוקת מתגייסת?
שם זה יותר קשה. קשה כי אני לא רוצה, קשה כי אני לא מסכימה, כי אני נאחזת במה שהיה, קשה כי אני מתווכחת עם המציאות. כשאני מתווכחת עם המציאות אני נאבקת, כשאני נאבקת עם המציאות, אני תמיד מפסידה. אני עצובה, אני מתוסכלת, אני פוחדת, אני מבולבלת.
כל יום מפגיש אותי עם המשתנה התמידי, בתוכי ומחוץ לי. כל יום מזמין אותי להקשיב מחדש, להתבונן מחדש, ללמוד מחדש מה מתאפשר לי עכשיו.
כשאני מסכימה להקשיב, מגיעה הבנה: הגוף שלי משתנה- מה הוא צריך ממני עכשיו? מה הוא מאפשר לי עכשיו?
כשאני מסכימה לקבל, מגיעה שמחה: הילדים גדלו לתפארת ומוצאים את דרכם בעולם, ואני כל כך גאה.
כשאני מסכימה למתרחש אני נוכחת. אני כאן, בטוב שקיים, בהתחדשות, בהתפתחות, אני חלק מהבריאה.
לא נאבקת, לא אוחזת, לא מתוסכלת. אפילו מודה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת: הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבו בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית
Comentarios