השומרת נשמרת

"המידה שומרת ונשמרת מהמיותר, ואז העשייה היומיומית כעיקר נעשית טובה, מביאה ברכה להבנה לעשות שוב ושוב בדיוק נמשך ובתודה, זה ברור."


בימים לחוצים אלו, כאשר המלחמה חרגה מהגדרות חזית ועורף, כשכולם: מבוגרים, ילדים, זקנים, תינוקות, נשים, גברים, כולם נמצאים במלחמה, בימים כאלו אנחנו זקוקות לניקוי כלים. היזכרות בכלים ההכרתיים המביאים שקט ואיזון וניקויים, כדברי ימימה: "האחריות לקיומכן היא ביומיום, תשתדלו לצחצח את המיותר,עד הגרגר האחרון. האבק מכסה את האור" כמה רלוונטי היום, כשהדי הפיצוצים ואבק הנפילות מלווים אותנו.

איך לוקחים אחריות למצבנו? איך חוזרים לכוחנו? איך מגלים מחדש את אורנו? עפ"י תורת ימימה- מנקים מיותר. משלימים מהטוב הקיים. נמצאים בהכרה לטוב המתקיים. משתמשים במידה על מנת לשמור על עצמנו בטוב.

אצלי זה אומר בחירה במוזיקה ולא בחדשות, בילוי עם חברות ולא מול הטלביזיה, עשייה טובה ומשמחת, הקשבה לדברים מחזקים "הקשב גם ניזון מאותה מידה כשומר עליה", שחרור אחיזה באשליית הביטחון החיצונית.

הבנתי שזו הזדמנות לגדילה והתפתחות של החוסן הפנימי שלי. העצמת תחושת הביטחון הפנימית מתרחשת כשאני מוותרת על התלות שלי בספק ביטחון חיצוני. לא החאמס אחראי על תחושת הביטחון שלי, גם לא צה"ל ולא ממשלת ישראל. אני אחראית עליה. אני מוצאת בתוכי מקומות מחזקים, מקומות שנותנים לי שקט ואהבה, מקומות שבונים אותי. מתוך כך מתמודדת עם הניסיונות שהמציאות מזמנת לי. ניסיונות לא פשוטים אך כאלה שנוכל לעמוד בהם, מתוך ידיעה שהם יסתיימו ואנחנו נישאר פה, ממשיכים לגדל את ילדינו, לאהוב את יקירינו, לפתח את חיינו, להגשים את יעודינו.

"אין המצבים קובעים למהות אלה המהות קובעת למצבים"

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול