הרצון הקטן רוצה עכשיו, החלום הגדול מסכים לחכות. הרצון הקטן דורש שיתנו לו, החלום הגדול מסכים לתת לאחרים. הרצון הקטן לא מאמין, החלום הגדול מתקיים מתוך אמונה. הרצון הקטן מפחד, החלום הגדול לא יודע פחד. הרצון הקטן מוריד, החלום הגדול מעיף למעלה. הרצון הקטן מחסיר, החלום הגדול ממלא. הרצון הקטן שלי הוא שיראו אותי, שיתפעלו ממני, שיחבקו אותי, שכולם ידעו שאני נהדרת. החלום הגדול שלי הוא להתחזק בתוכי, להכיר היטב את המקום האישי שלי, להישאר על מקומי הטוב. הרצון הקטן יכול להתקיים עכשיו, החלום הגדול יכול להתקיים עכשיו, במה אבחר? הרצון הקטן לא מחכה שאבחר בו, הוא בוחר בי. בוחר ונאחז, בוחר וצועק, כמו ילד קטן הנאחז בשולי שמלתה של אמו, שתשים לב אליו. ואני שמה לב, ועוד איך שמה לב. כל כך שמה לב שאני לא שמה לב לשום דבר אחר: לא למחווה נעימה שמישהו עשה, לא מילה טובה שמישהי אמרה, לא לנתינה טובה שהצלחתי לתת. אני שמה לב שככל שאני יותר מתחזקת במקומי, יותר מגשימה את החלום, כך הרצון הקטן נעשה יותר תובעני: אל תשכחי אותי, אל תשאירי אותי לבד. וכך אני מוצאת את עצמי רוצה רוצה ורוצה ובכלל לא מרוצה. אז באות המילים הטובות של ימימה ואומרות: "הכל טבעי, כולן יקרות, לכולן הגיע הזמן לדעת את האושר הפנימי של התחזקות מטיהור וטהרה, ותלוי רק בכן." המילים הטובות של ימימה שמקבלות גם את הרצון הקטן וגם את החלום הגדול, שמזכירות לי שהכל טבעי, שמבטיחות לי שהזמן שלי להתחבר לאושר הפנימי הגיע. אני שומעת את הרצון הקטן, אני אומרת לו שהוא בסדר גמור, אני מבטיחה לו שהוא ממש טוב, מודה לו על שהזכיר לי שמגיע לי קצת יותר פרגון ואהבה ממני לעצמי. אני ממתינה. יודעת שעכשיו אני יכולה לבחור בעצמי, שכשאהיה טובה לעצמי יחזור החלום הגדול ויתפוס את מקומו. ושוב אהיה שמחה, ושקטה ומלאה בטוב.
תודה לאילי סופיה ריינר על הספר והחלום.
Comments