בשבעת השבועות האחרונים כתבתי על הקיץ הצפוף, החם, המאתגר. על איך להיות הורים בחופשת הקיץ ולהישאר. לא רק בחיים אלא גם שמחים, נוחים, רגועים. כתבתי על איך להסתדר עם זמן ילדים ומשפחה שחורג מהשגרה הרגילה. והיום פוסט מיוחד, היום הפוסט הוא לאלה שנפרדים. לאלה שמלווים לתחנות הפרידה ומנופפים לשלום לגב המתרחק. לאלה שבשבילם חודש אוגוסט והבאים אחריו יהיו שקטים במיוחד. להורים של הבנות והבנים המתגייסים, היוצאים לשנת שירות ולמכינה, המשתחררים מהצבא ויוצאים לטיול הגדול. עוזבים את הבית והולכים. מבחינתנו אל הלא נודע. הקיץ של ימימה מוקדש היום להורים לבוגרים. הורות היא הקריירה הכי ארוכה שלנו, זו משמרת של 24/7, 365 ימים בשנה. קריירה לחיים. וכמו בכל קריירה, ככל שהשנים עוברות אנחנו נעשים יותר מנוסים, יותר מיומנים, יותר יעילים, יותר מוצלחים. קריירת האימהות שלי התחילה לפני 24 שנה, ונבנתה ממיליון רגעים. מיליון רגעים ובהם מיליוני רגשות וידיעות, לוחות זמנים, מחשבות, דרישות ובדיחות... אינסוף מידע שעבר מילדיי אלי וממני אליהם הלוך ושוב והטעין אותי בכל מה שהייתי צריכה לדעת: עולמם של ילדיי. כך היה עד קיץ 2014. ביוני 2014 הבכור התגייס ובאוגוסט אחיו יצא לשנת שרות. עזבו את הבית בבת אחת. לא לשעה, לא ליום ולא לשבוע. למקום רחוק, הגיעו פעם בשבועיים לסוף שבוע. ומה איתי? מה עם מיליוני הרגעים, המבטים, המילים, התבשילים, אפילו הויכוחים? מה אני אעשה בלעדיהם? לא הבנתי מה קרה. הרגשתי שפיטרו אותי ממשרת חיי, בדיוק ברגע שעשיתי אותה בצורה מושלמת, בדיוק כשמיניתי את עצמי למנכ"לית. הייתי אבודה, עצובה, דואגת ומבולבלת. מה יקרה לקריירה שלי? לקח לי כמה שבועות להבין. לא באמת פוטרתי, לא באמת הפסדתי את משרת חיי. יש לי הזדמנות לדייק אותה מחדש. להיות אמא של סופי שבוע, של שיחות בארוחות השבת, של ביקורים בבסיס. (לא של טלפונים. בכל זאת, בנים...) ובשאר הזמן? מה לעשות עם הזמן שהתפנה ממיליון הרגעים המבטים והמילים? הזמן הזה הוא עכשיו שלי. של כל החלקים האחרים שבי, זו שאוהבת ללמוד, זו שאוהב להתעמל, זו שאוהבת לבלות, זו שאוהבת לעבוד. זמן של נתינה לעצמי. גיליתי כמה דברים מעניינים אני יכולה לעשות, ולאיזה כיוונים עוד אני יכולה לגדול. גיליתי שלגדול זה לא משהו שנגמר בגיל 18 ושגם אני יכולה ללכת בדרך חדשה, אל הלא נודע. זמן פרידה מילדינו מלווה קצת בעצב אך זהו גם זמן שמחה. שמחה על ההתחלה החדשה, על האפשרויות שנפתחות, על העוצמות שמתגלות, על השחרור מהישן וההתרווחות בחדש. אם נדע לראות את הטוב המתגלה בנו עכשיו, בילדינו, בחיינו, נוכל לחבק חזק, לנגב דמעה, ובחיוך להגיד תודה על מה שהיה ועל מה שיבוא. בהצלחה להולכות ולהולכים, לשָבות ולשבים. להתראות בשבוע הבא
top of page
bottom of page
Comentarios