הקיץ של ימימה - חופש לא שגרתי

כשאני אהיה בחופש.... ככה מתחילה הפנטזיה. כמה מחשבות, דמיונות, ורצונות יש במשפט הזה. זה נכון לילדים שיוצאים לחודשיים (וחצי..) של חופשה וגם למבוגרים שלוקחים מס' ימים מהחופשה השנתית שלהם. למילה הזאת "חופש" יש משמעויות כל כך רבות, אפשרויות אין סופיות, והרבה הרבה ציפיות. ומה קורה כשהציפיות לא בדיוק מתממשות: לא הולכים כל יום לסרט/ בריכה/ חדר בריחה, כשהרצונות מתנגשים: הילדים נמצאים בסלון עד השעות הקטנות ואנחנו רוצים שקט, כשהדרישות מרעישות: למה אנחנו לא נוסעים לחו"ל? למה אתם יושבים כל היום מול המסכים? אז נגמר החופש ומתחיל המאבק. מאבק שהדברים יהיו כפי שרציתי, כפי שדמיינתי. מאבק במציאות שמתנהלת באופן שונה מהפנטזיה שלי. כל מאבק מעיד שאני בדחיה ובחוסר דיוק. אז אולי הקיץ הזה הוא הזדמנות להניח לרגע את הדרישות הצודקות, את הציפיות ההגיוניות את הרצונות החד משמעיים ולהבין שזמן של חופשה הוא לא זמן של שגרה. חבל על המאמץ ועל הכעס. מה שהיה הוא לא מה שעכשיו והוא לא מה שיהיה. זמן של חופשה הוא אחר. מצריך הסתכלות אחרת, הקשבה אחרת, התנהלות אחרת. זמן של הזדמנות. הזדמנות לשנות, להתגמש, לרכך, לקבל. כשאני לא באה מהדרישה אני מקבלת את מה שקורה. מקבלת, נושמת, מְתָרְגֶלֶת, מִתְרָגלת. והנה גם אני קיבלתי חופש, חופש מהנוקשות והעיקשות. מהדעות והידיעות. ממה שחייבת, מוכרחה, צריכה. החופש להיות. "ואז תדע בבחירתה לבחור טוב מהטוב אשר בה...כל פונה אליה יהיה מתכבד על ידה דרך הקשר עם הטוב שבו" (ימימה אביטל)


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול