הקיץ של ימימה

הנה הגיעו הימים האלה, החמים, הדביקים הארוכים. הנה הגיעו הרגעים האלה, רגעים של חוסר שקט, לחץ, דאגה ועצבים. הנה הגיע הקיץ הישראלי. לכבוד הקיץ שהגיע גִייָסתי את ימימה והחשיבה ההכרתית שלה. מדי שבוע אכתוב פוסט תמיכה על נושא אחד שמוציא אותנו מדעתנו בחודשים האלה. מה עושים איתו? איך מתמודדים? ואיך סוחבים עוד שבוע.. אשמח לשמוע מה קשה לכם בקיץ הזה, עם מה מתמודדים ועל מה הייתם רוצים לקרוא.

והנושא של השבוע: עומס חום - איזה חום אה? עוד לא היה לנו קיץ כזה. - זה לא החום, זו הלחות. כמה לח? ממש בלתי נסבל. - והחופש הגדול, איזה עונש, מה נעשה עכשיו עם הילדים? - בטח ישתעממו, יריבו כל היום, ישבו מול המסכים. אני כבר רואה איך הם משגעים אותי. - שאלוהים יעזור... לפעמים אני חושבת שעומס החום החיצוני הוא השתקפות גלובלית של עומס החום הפנימי שלנו: החום שאנחנו חוטפות מהידיעה שהחופש הגדול מתחיל, השתקפות של העומס הפנימי שלנו שמתעורר מהמחשבה הזו. חם ביולי, תמיד היה ותמיד יהיה. לח ביולי, בעיקר אם גרים במישור החוף. והחופש הגדול... זה מה שמשתנה. החופש הגדול הוא השינוי שמזיז אותנו מההרגל, מהשגרה, מהמוכר והידוע. מזיז אותנו ממקומנו ומעורר בתוכנו את העומס האישי. ימימה מלמדת אותנו שכל אחת ואחד מאתנו נושא טוב ונושא עומס. שניהם מתקיימים בתוכנו ושניהם משפיעים על חיינו. כשאנחנו מחוברים לטוב שבנו: לשמחה, לשקט, לאהבה, לנתינה, החיים זורמים. גם אם לא הכול פשוט, גם אם יש התמודדויות, אנחנו מצליחים לחיות את החיים בשלום. כשאנחנו מחוברים לעומס שלנו, קשה לנו. הכול נראה מעצבן, מרגיז, לא מֵסָפֶּק, לא נעים. העומס הוא שתלטן, כשהוא תופס מקום הטוב נעלם. הוא לא נעלם באמת, הוא נעלם מעיננו. אנחנו לא רואים אותו, לא מרגישים אותו ולא משתמשים בו. ואז נשאר רק העומס הזה, שמחליש אותנו מאד. הוא הסיבה להרגשת חוסר האונים, לדחייה, לכעס, לתסכול. המציאות משתנה כל הזמן, על זה אין לנו שליטה, אבל איך נגיב למציאות זו- דרך הטוב או דרך העומס, זה כבר בשליטה שלנו. מול עומס החום החיצוני אפשר להדליק מזגן או להישאר בצל. ומול העומס הפנימי? מה יכול להפסיק אותו? את העומס הפנימי מפסיק הטוב שבי. מול העומס הפנימי אני מוזמנת להיזכר בטוב שאני נושאת, מוזמנת להיזכר במחשבות המרגיעות והמצננות, ברגש המקרב והאוהב וברצון - ברצון שיהיה לי טוב. אז כן, תהיה יציאה מהשגרה, האם יכול להיות בזה משהו טוב? מה מתאפשר לי עכשיו, כשאין את המסגרות המחייבות מסביב? אולי אפשר להוציא לחופש את הרגלים הישנים? אולי אפשר לנסות דברים חדשים? אולי ימים שאין בהם חובת תלבושת אחידה והכנת שיעורים והסעות לחוגים יכולים להיות גם נעימים? אולי אפשר לקחת חופש מההרגלים ולהתקרב בדרכים חדשות. מה יכול להיות? מקסימום נצליח.. "העומס האישי אינו חשוב בכלל, את חשובה" אומרת ימימה. הנה הסדר שעוזר לי לעשות סדר. כל החום הזה, הפנימי והחיצוני לא חשוב כלל. חשוב איך אני נשארת מחוברת לטוב שבי, להבנה, לאהבה, למרחב שמאפשר לי שקט. שיעבור שבוע של שקט ושמחה.

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול