המתרחש כמתחדש

אתמול נכנסתי לאוטו בדרכי דרומה, לאחר מס' דקות גיליתי שאני בכלל נוסעת מערבה למקום אחר. מכירים את זה? שבאופן אוטומטי אתם נוסעים לאן שאתם רגילים, ולא לאן שאתם צריכים?

אותו דבר קורה לנו לפעמים במחשבות, ברגשות ובתגובות. לפעמים אני פועלת אוטומטית, כמו שרגילה ולא כמו שצריכה. רגילה להתעצבן, רגילה להיסגר, רגילה לשפוט, רגילה לראות את החסר. לפעמים אני עובדת את ההרגל, לפעמים אני העבד שלו.

והנה מגיע האביב, תיכף חג פסח ועמו יציאת מצרים, ופתאום יש הזדמנות להשתחרר מכל ההרגליות הזאת, להביא במקומה מחשבה, רגש, תגובה חדשה.

אפילו לא צריך להתאמץ בשביל זה, צריך פשוט: לשים לב למתרחש כמתחדש (במילותיה של ימימה אביטל). לשים לב שקורה משהו חדש, שיש שינוי, שיש ניצנים של פריחה, ניצנים של הבנה, ניצנים לתגובה חדשה. כלומר ההתחדשות לא חייבת לקרות מבחוץ: להתחדש בבגד, בתספורת, במקום עבודה או בבית חדש. ההתחדשות יכולה לקרות מבפנים: ע"י תשומת הלב, ע"י הסתכלות חדשה, בעזרת הקשבה חדשה.

אני שמה לב שבזמן האחרון זה קורה הרבה, אני שומעת בקבוצות הלימוד של ימימה את מילות התחדשות בהתרחשות: "הצלחתי להקשיב לבן שלי במקום לכעוס עליו"

"הצלחתי ליהנות מעבודות הבית במקום להיות מתוסכלת מהן"

"הצלחתי לצחוק על הסיטואציה במקום להתרגז ממנה"

"הצלחתי לקחת אחריות על מה שאני מרגישה במקום להאשים מישהו אחר"

כל כך נפלאה היא ההתחדשות, כל כך מחזקת, כל כך מאפשרת מקום להתקרבות, לשמחה, לשקט והנאה. כל כך נפלאה וכל כך מזמינה. ואני מקבלת עלי את ההזמנה: לראות את המתרחש כמחדש. את מה שבא כמתנה, את מה שלא מגיע כמתנה גם כן. אני מזמינה את עצמי להסתכלות חדשה, איזה דבר חדש מתגלה לי עכשיו? מה המציאות הזאת, זאת שכבר נמאס לי ממנה, זאת שנראית חוזרת על עצמה, מה היא מחדשת לי? איזה ניצן חדש צומח בהבנה שלי? איזו נתינה חדשה אני מוזמנת לקבל?

מה אני יכולה ללמוד שלא למדתי מקודם? האם יכולה להיות הסתכלות אחרת על מה שנחווה כדחייה? על מה שנחווה שמחסיר? על מה שנחווה שמפריע? האם אני יכולה למצוא בתוכי רגש אחר במקום עלבון? במקום כעס? במקום תסכול?

האביב מחדש את כוח החיים ואני אתו, מתחדשת ומתפללת: שיפה ושונה יהיה היום הזה, מחדש ומשמח, ובעיקר- ממש בסדר.


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול