היום שלא היה

היום הזה היה צריך להיות אחרת. הוא היה מתוכנן עוד משבוע שעבר. שעות, פגישות, תלמידות. לכל זמן, הכול ברור ומסודר. היום הזה היה צריך להיות כמו יום שני שלפניו וזה שלפניו וזה של שבוע הבא. היום הזה היה צריך להיות, ולא היה. פתאום הדברים השתנו, התבטלו, לא הסתדרו ולא קרו. היום הזה השאיר אותי מבולבלת ומוטרדת. מה קרה? מה לא בסדר? אולי עשיתי משהו? אולי לא עשיתי משהו? אולי הייתי שאננה? אולי הייתי יֵשֵנה? היום הזה אמר לי: שליטה? תכנון? ארגון? הצחקת אותי. עכשיו הכול השתנה, בואי נראה אותך. נראה אותי.. מה יש לראות? מנסה לספק לעצמי הסברים, ניחומים, תירוצים. כי הרי לא יתכן שסתם הדברים יקרו ולא תהיה סיבה. אז מנסה למצוא תשובה. תשובה לשום שאלה. היום הזה אמר לי: בואי נשבור קצת את הכלים, בואי נבלגן את היומן, בואי לא נדע מה לעשות עכשיו. בואי נראה מה יקרה. מה יקרה? אני מוטרדת, לחוצה, מודאגת. יוצאת לגמרי מהמקום שלי ולא יודעת מה לעשות עכשיו. זה המצב. למזלי כשאני לא יודעת מה לעשות, יש לי תמיד מה לעשות. פותחת מחברת ימימה וקוראת: "בפני כל הניתן תהיה נוכחת. קודם כל מקבלת את הניתן בלי הרהורים של השכל או של המחשבה העכשווית... לא תהיה ממהרת להבין את אשר לפניה" חכי, אומרת לי ימימה, אל תמהרי להבין. אל תמהרי לדעת. המחשבות ממקודם לא שייכות לעכשיו. תני זמן להבנה חדשה להגיע, תמתיני. כן, אָבָל... אני עונה, אני דואגת, אני מבולבלת, אני פוחדת, אני רוצה תשובה. תשובת הרגעה. האָבָל לא שייך לחושבת, עונה לי ימימה, אָבָל זו תשובה של הספק, הבלבול, ההתנגדות. כשיש אָבָל אין הקשבה נקייה, יש ילדה שדורשת תשובה, לא לומדת קשובה. ועוד אומרת לי ימימה, כשיש אָבָל ויש ספק, הספק הזה מחלחל לכל מקום, כל דבר שהוא פוגש הוא צובע בטשטוש שלו. פגישה שהתבטלה: האם אני בכלל מנחה טובה? שיעור שהתבטל: האם אני בכלל ראויה? מייל שלא נענה: האם אני בכלל מעניינת? דלת של מתבגרת שנטרקת: האם אני אמא טובה? תשובה קצרה מבן הזוג: האם אני ראויה לאהבה? הספק המבלבל מרחיק אותי מעצמי, מכוחי, מהבנתי. תנסי, אומרת לי ימימה, תנסי. להמתין, לצפות, להקשיב פנימה, ואז תבוא ההבנה. הבנה חדשה, משמחת, מלמדת. תתייחסי אליה בכבוד, תרשמי אותה מיד, שלא תתערבב עם ההבנות הקודמות ותעלם לה. תרשמי את ההבנה כי היא המדרגה שלך להבנה הבאה, לדיוק הבא, למקום המשמח הבא שלך. והנה זה קורה: ממתינה, מקשיבה, מתחמת הבנות ישנות, משאירה לה מקום בתוכי והיא מגיעה, זוהרת כולה. ההבנה: הכול אפשרי. אפשרי לעמוד בתוכנית ואפשרי גם לא, אפשרי לקבל אהבה ואפשרי גם לא, אפשרי לעשות כל שבוע אותו דבר ואפשרי גם לא. ועוד הבנה: דווקא כיף שלא. כי אז יש מקום למשהו חדש, לנתינה ממקום אחר, להפתעות, ליצירתיות. אפשר לעשות דברים שלא תכננתי, ללמוד דברים שלא ידעתי ולהיות במקום שעוד לא הייתי. תודה ליום שלא היה, תודה למה שהגיע במקום, תודה להבנה שממנה נכתב פוסט חדש. תודה לימימה אביטל ומילותיה המופלאות. ומחר? יום חדש, דף חדש, תוכניות ופגישות וגם הסכמה, הסכמה להיות.


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול