הוא מתהפך עלי

אני נלחצת.

הוא כועס

אני נבהלת.

הוא טורק

אני דומעת.

מערבולת רגשית.

נשימה.

המתנה.

הבנה.

החלק שלו הוא שלו. ההתהפכות, הכעס, הטריקה, ההסתגרות, הם מתוך קושי שלו.

אני לא מבינה את הקושי.

אני לא אחראית על הקושי

אני לא כועסת על הקושי

אני לא מנסה לתקן את הקושי.

אני חוזרת אל עצמי. חוזרת ללב הטוב שלי ועונה לילדה המבוהלת: לא עשית שום דבר רע. את לא אשמה. זה לא בגללך. אפשר לחזור בחזרה למקומך, לשמחתך, לנתינתך.

מתוך כך יכולה לקבל את הכעס שלו, יכולה לנשום מול השתיקה שלו, יכולה להמשיך להיות אני.

מכבדת את עצמי, מכבדת גם אותו.

הוא חוזר בזמנו. מקבלת אותו בשמחה.

התקרבות הכרתית עם מידת רוחק וממנה חזרה לעצמי, הפרדה המאפשרת קשר עם הטוב שבי, עם הטוב שבו.

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול