ההבנה המאירה

בשבוע שעבר למדנו לזהות מהי חסימה. למדנו לקרוא בשם לדבר הזה שמשתק אותי, שמבלבל אותי, שמסעיר אותי, שמקשה עלי. למדנו לקרוא לו חסימה. חסימה שמרחיקה אותי מהשקט שלי, מהטוב שבי, מהנתינה שלי, מהמקום היציב שלי. חסימה שאני בניתי, גידלתי ואחזתי בה כדי שתחזק אותי. בשבוע שעבר למדנו שהחסימה לא מחזקת, היא מחלישה. למדנו שמאחורי החסימה נמצאת המהות הטובה, הרגש הטוב, השמחה, השקט, המקום בו אפשר לנשום. ושאלנו: איך מגיעים לשם, איך פורצים את החסימה? ימימה אומרת: " לא מיד מורידים את אותן החסימות. ככל שמִתְחזקים החסימות נפרצות מאליהן ויש מתוך עבודה אישית הן מאבדות מכוחן וגם נפרצות, כוחן נפרץ". איך פורצים חסימה? בהדרגה. ע"י עבודה אישית מחזקת. ע"י חזרה של כל חלק לכוחו. איך מִתְחזקים מהעבודה האישית? איך מחזירים ללב, למחשבה, לקשב ולרצון את כוחם המקרב? "תנסו לשים את ההבנה הטובה לפניכם" דרך ההבנה. ההבנה הטובה מפרידה מהמיותר, עושה סדר, מזכירה מה חשוב. ההבנה הטובה מבהירה את התמונה. מה אני מבינה? מבינה שהעומס השתלט. מבינה שאני בביצת הייאוש. מבינה שהפגיעות נועלת אותי. מבינה שחוסר השקט שלי נובע מדאגה. מבינה. לא מאשימה, לא כועסת, לא דוחה, לא מתמסרת לעומס החונק. מבינה. מבינה שלא רוצה להישאר שם. לא רוצה לחיות דרך החסימה. הנה מתעורר הרצון הטוב, הנה חוזר חלק לכוחו. חלק שמבקש התקרבות. מבינה שההפוך לכל המיותר שבי גם הוא נמצא בתוכי. איפה הוא? פונה לקשב שלי: תמצא לי בבקשה את התקווה, את האהבה, את הקבלה, את השקט. הנה מתעורר הקשב הנקי, עוד חלק חוזר לכוחו. והוא מקשיב טוב טוב ושומע, שומע בלב שלי את האהבה הפועמת, ואת השמחה המחייה את השקט הטוב, את הקבלה המכילה. הקשב מזהה אותם וקורא להם: קומו! עורו! תנו מטובכם. והנה מתעורר הלב הטוב חוזר לכוחו ונפתח לנתינה. הקשב קשור גם להבנה, גם ללב, גם לרצון. בעזרת כולם אני מוצאת את הדרך החוצה מהעומס. אני מבינה שיש בי כוח, שיש בי יכולת עשייה, שיש בי שמחה משלי, שיש בי אהבה והיא תנצח. החסימה שדחתה וסגרה כבר לא נחוצה. לא נחוצה לי התוקפנות כי המקום שלי ברור ובטוח. לא נחוצה לי הפגיעות כי הכוח הוא שלי ולא בידיו של האחר. לא נחוצה לי הסגירות כי היא רק מפריעה לי. לא נחוצה לי הווכחנות כי אין לי ספק בעצמי. ההבנה מתחילה תהליך שהולך ומואץ מכוחם והתחדשותם של כל החלקים שלי ופתאום אני מגלה שאין חסימה. נעלמה. בלי שעקרתי אותה בכוח, בלי שנלחמתי בה, בלי שיצאתי ממקומי. "ההבנה אמורה לגדול כל הזמן ובפני הבנה גדלה אין העומס יכול לעמוד". שנזכה להבנה הבאה, להתחזקות החדשה, לשמחה המחכה.