דרך אחרת

בשיעור יוגה התמקדנו בלשחרר דפוסי חשיבה, דפוסי תנועה ישנים. לעשות את התנועה אחרת, להיכנס למנח אחרת.

ישיבה ברגליים שלובות נראית אחרת כשאני מתחילה אותה מעמידת ברכיים. מנח של גשר מרגיש אחרת כשאני נתמכת בקוביה מתחת לאגן. ההסכמה לעשות משהו בדרך שונה מייתרת את כל הדרכים שהכרתי עד עכשיו. כל מה שהכרתי(הידיעה על היכולת שלי, על המגבלות שלי) מיותר ברגע שאני מחליטה לעשות משהו בדרך חדשה. אם הדרך הישנה מיותרת, אני כבר לא יכולה להיעזר בה, להשתמש בה או לדרוש אותה. וזה הביא אותי לחשוב: מה אם אצליח לשחרר דפוסי חשיבה ודפוסי רגש ישנים?

מה אם אנסה לפגוש אדם, שיש לי מולו מערכת יחסים מתסכלת, בדרך חדשה? מה אם אנסה לפגוש את עצמי במקומות שיש לי בהם קושי, מכיוון חדש?

מה אם אבוא בכל פעם חדשה לתרגול, לשיחה, לחיים? "כל יום כראשית תיקון" אומרת לנו ימימה אביטל. בכל יום אפשר לבחור בדרך חדשה, בכיוון שעדיין לא ניסיתי.

כמה חופש זה נותן, כמה שמחה, כמה חוויות שעוד לא חוויתי. כמה דרישה זה משחרר, כמה אחיזות, כמה קיבועים!

ממש מפתה לנסות אבל איך עושים זאת? ימימה עונה לי:"העבר הוא עבר וכוחו של ההווה בדיוקו".

בפגישה הבאה שלי עם האדם המעורר אצלי תסכול אני אחשוב: מה הרגע הזה

מאפשר לי? כשיעלה שוב הקושי המחשבתי או הרגשי שלי אני אנסה לזכור: מה עכשיו אני יכולה לעשות, איך עכשיו אני יכולה להגיב, שעוד לא ניסיתי?

אולי תתעורר בי תשובה חדשה, אולי אגלה בי רגש חדש? אולי תתרחש בתוכי תזוזה שלא קרתה אף פעם, אולי יפתח פתח שהיה נסתר מעיני?

זו הרגשה מרגשת ומסקרנת, קצת כמו ההרגשה לנסוע לחופש למקום שאני לא מכירה.

יצאתי משיעור יוגה עם גוף קצת יותר מאוזן ועם נפש המבקשת את החופש. חופש מהדרך הרגילה והאוטומטית, חופש מלדעת מראש מה הולך להיות, חופש לנסות ולטעות, לנסות ולחוות, לנסות ולראות מה יהיה.

שמחה על ההבנה החדשה שהגיע, שמשחררת עוד קצת דרישה ואחיזה.

דרך צלחה.