בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית)

אתם מרגישים את זה? את ההתרגשות בבטן? את הגירוי בקצות האצבעות? את המתח בשרירים? את הציפייה? בראשית. הרגע שלפני. זהו רגע נדיר. הרגע שעדיין הכל תוהו ובוהו, זמן בו שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח הרגע שאין בו כלום והכול קיים. בראשית. כמו ביום הראשון בבית ספר, כמו בדקה הראשונה של החופשה, כמו הדף הלבן לפני שנכתבה בו האות הראשונה. החלל בו הכול אפשרי. בראשית הוא מקום של תקווה, של הבטחה, מקום של ציפייה. ואז מגיעה ההתממשות: האור הראשון העץ הראשון האדם הראשון הצעד הראשון הנחש הראשון הגירוש הראשון הידיעה הראשונה הילד הראשון הרצח הראשון

מתוך אינסוף האפשרויות נבחרת אפשרות אחת. נעשה מעשה אחד. נברא עולם אחד. ומהעולם הזה, מהצעד הזה ייוולדו מעשים נוספים, החלטות נוספות, הצלחות, שגיאות, אושר, כאב, צמיחה ומוות. סיפור הבריאה בפרשת בראשית מתחיל בנקודת "הכול אפשרי" ולוקח אותנו בטיסה אל כל השלבים בחייו של האדם. אל גן העדן שברחם או בתחילת מערכת יחסים, אל הלידה, אל הפרידה, אל ההתפקחות. אל העבודה הקשה, אל הבחירה, אל האכזבה, אל הגירוש ואל הנדודים. אל המקומות בהם נצליח להצמיח בזיעת אפנו, ללדת בעצב, להרוג בכעס, לנדוד בפחד ולבנות מתוך יצירתיות. לבנות את העולם שלנו בתוך עולמו של הקדוש ברוך הוא. ופרשת בראשית מציעה לנו שיש יותר מאפשרות בריאה אחת. בפרשת בראשית יש שני סיפורי בריאה. בראשון, המפורסם יותר, נברא העולם בשישה ימים כשהאיש והאישה נבראו ביום השישי: ויִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. בסיפור השני, שבא מיד אחריו, האדם הוא זה שנברא ראשון ואז כל העולם נברא לכבודו. וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. גן העדן ניטע לכבודו, וארבעת הנהרות הגדולים, ובעלי חיים ואפילו האישה נוצרה לכבודו, להיות עזר כנגדו. פרשת בראשית מלמדת אותי שאפשר לברוא יותר מפעם אחת, ביותר מדרך אחת, כמו בחיים. בכל בוקר בברכת יוצר אור אנחנו אומרים: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ. עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל: הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ בְּרַחֲמִים. וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׁה בְרֵאשִׁית. בכל בוקר אנחנו מודים על בריאת העולם מחדש, בכל יום אנחנו מברכים על כך שאנו מקבלים מחדש את הכול: את השמים, הים הכחול, השמש, הדשא, הפירות, הציפורים. בכל יום ה' מחדש בטובו מעשה בראשית ונותן לנו אותו למשמרת. ואני? האם גם אני יכולה, בהשראת התפילה, למצוא את הדרך שלי לחדש בכל יום? לראות כל יום כזמן של אפשרויות בלתי מוגבלות, זמן בו אפשר ליצור משהו חדש? האם אני יכולה למצוא חידוש גם במעשה השגרה? פרשת בראשית מזכירה לי לשאול: מתי בפעם האחרונה עשיתי משהו בפעם הראשונה? מתי בפעם האחרונה עשיתי משהו כמו בפעם הראשונה? מתי בפעם האחרונה הרגשתי בראשית? את ההתרגשות, את המתח, הציפייה, את חוסר הידיעה יחד עם הידיעה שהכול אפשרי? אפשר להרגיש את זה. בכל יום אפשר. בכל בוקר בכל רגע. לקרוא (שוב) את פרשת בראשית בפעם הראשונה. לטעום (שוב) רימון בפעם הראשונה, ללמד (שוב ) שיעור בפעם הראשונה, להיכנס (שוב) לים בפעם הראשונה, לראותו את זה שבחרנו (שוב ושוב) כמו בפעם הראשונה. ספר בראשית, פרשת בראשית, שתהיה לנו שבת של פעם ראשונה.

שבת שלום.

מצרפת את שירו של אהוד מנור וגבי שושן זכרם לברכה, שמזכיר לנו כמה יפה הוא רגע הבריאה. - בראשית 2011

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול