ברגע של חולשה

שנים לא הרשיתי לעצמי רגע אחד של חולשה, הרי אם אהיה בחולשה אהיה אבודה, כך חשבתי. החולשה מפוררת, חשבתי. החולשה הורסת. ברגע אחד של חולשה יכול להתמוטט מבנה שלם. ברגע אחד של חולשה כל עולמי יכול להתהפך עלי. ברגע אחד של חולשה משתנה הטוב להפוך ממנו. חולשה זה לחלשים וחלשים לא יכולים לשרוד בעולמנו. כך חשבתי במשך שנים.

במשך השנים עשיתי דרך ארוכה, לאט לאט התחזקתי, הכרתי את עצמי, בניתי לי מקום. והנה, בתוך המקום החזק והיציב יותר- מגיע לו רגע של חולשה. רגע שבו אני מרגישה קטנה ולא יכולה, רגע שבו אני מרגישה אבודה, רגע שבו אני רוצה ודורשת ומתאכזבת. ומתעורר הכאב, ומתעורר הפחד, ומתעוררת תחושת הדחייה שמובילה לסגירות ולתוקפנות. מתעוררים כל השדים שניסיתי לא לראות כל השנים. ברגע אחד של חולשה ניתנת לי ההזדמנות לראות אותם במלוא הדרם. ואני מסוגלת להסתכל עליהם, עם הדמעות בעיניים, ולזהותם: הנה הם- הרצון בהכרה, הרצון באהבה, הרצון לדעת שאני טובה, לדעת שאני חשובה, התחושה שאני לא מספיקה, שאין לי מקום, הצורך באישור, בפרגון, בחיזור. הנה הם. כשאני יכולה להסתכל עליהם בעיניים פקוחות אני מגלה שאני מכירה אותם. שאנחנו ביחד כבר המון שנים, שהם חלק ממני. רק שאני לא מסכימה לחלק הזה, אני מתעלמת ממנו. אני בונה מולו חומות וגדרות של הכחשה. עד שמגיע רגע של חולשה, וממוטט אותן ברגע. לא ממוטט אותי. ממוטט את ההכחשות שלי, את ההסתרות שלי, את השקרים שאני מספרת לעצמי. ומגלה לי את האמת: אני גם חזקה וגם חלשה אני גם בטוחה וגם פוחדת אמי גם יודעת וגם חסרת מושג אני גם ברורה וגם מבולבלת אני גם יציבה וגם רועדת אני גם מלאה וגם ריקה אני גם שייכת וגם לבד

הכול קיים בתוכי. האחד הוא לא על חשבון השני. לפעמים אני פה ולפעמים אני שם. מותר לי להיות בצד החלש. אי אפשר שלא. יש לו מקום בתוכי. יש לו תפקיד בחיי. מקום להתבוננות, מקום ללמידה, מקום לקבלה, מקום למחילה. והנה מגיעה ההבנה: רגע של חולשה הוא רגע של התקרבות לעצמי. התקרבות לחלק שלא הסכמתי לראות, לחלק שפחדתי ממנו כל כך. לחלק שמלמד אותי כמה שאני שלמה. ומתוך ההתקרבות אליו, מתוך ההסכמה להיות חלשה, אני מגלה שאני גם חזקה. מגלה שיש לי את הכוחות להסתכל על הפחד, על הבלבול, על הקטנות ולהישאר בחיים. יש לי את הכוחות להיות שם ולחזור בחזרה. לחזור אל המקום בתוכי הבטוח, היציב, החזק, המחבק, המכיל והאוהב. לחזור אל המקום שלא נתון בספק. הוא שם. הוא מחכה לי. בסוף הדרך, אחרי כל הרגעים כולם.


"אור גדול מאיר הכול ויותר כבר לא צריך לשאול אני באה ללמוד ממה שטוב ולחיות להתחיל הכול מהתחלה כמו לנשום בפעם הראשונה אני כאן אני לא מתבזבזת יותר"


צפייה 10 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול