בלי ניצוץ האהבה שום דבר לא יתניע (פרשת כי תצא)

פרשת כי תצא היא פרשה שיש בה למעלה משבעים מצוות, מספר המצוות הרב ביותר מבין כל פרשיות התורה. רוב המצוות עוסקות בעניינים שבין אדם וחברו ובמיוחד בין אדם ומשפחתו. הקו המקשר בין המצוות השונות בפרשה הוא הדגש על חסד וחמלה. חמלה על האישה שנפלה בשבי, חמלה על אישה שנואה, חמלה על העבד הבורח מפני בעליו, חמלה על הציפור שלוקחים ממנה את הביצים. חמלה על העני, הגר, השנוא, המדוכא, החלש. הדינים בפרשה מושתתים על ההכרה שכל אדם נברא בצלם, לא חשוב מעמדו, רכושו ותפקידו. היא עוסקת במתן כבוד לכל אדם ולרכושו ובמידת ההתחשבות בשני. הפרשה מתאימה מאד לימים אלו, ימים של חשבון נפש וסליחות כשהיא מזמינה אותנו לגלות אכפתיות, רצון טוב, והתחשבות באדם ובטבע הסובב אותנו.

הפרשה מתחילה בפסוק: כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ. כי תצא, כשתצא. לא אם תצא. יציאה למלחמה היא דבר ברור והכרחי. כמה פעמים אנחנו יוצאים למלחמה? כמה פעמים בשנה, בחודש, ביום? הקופאית שפגשתי הבוקר בשעה שמונה בסופר כבר הייתה עמוק בשדה הקרב. בקושי התחיל היום והיא כבר הייתה כועסת, מתוסכלת ומלאת טענות. כמה פעמים זה קורה לנו, שאנחנו מתחילים את היום בתחושה שאנחנו יוצאים למלחמה? שהחיים שלנו הם מערכת מתמשכת של קרבות? לפעמים אין ברירה, לפעמים אנחנו נאלצים להגן על עצמנו,על רכושנו, על הזכות שלנו לקיום. וגם אז, אומרת לנו הפרשה, יש חוקים. גם במקום של תוקפנות ואלימות, במקום של תוהו ובוהו, גם במקום בלי חוקים, גם שם יש חוקים. תפקיד החוקים היא לשמור על גופו ונפשו של הלוחם. תפקידם של דיני פתיחה באש ופקודות המבצע של צה"ל הוא לשמור על גופו של הלוחם. תפקידם של דיני פרשת כי תצא הוא לשמור על נפשו של הלוחם. כדי שנפשו לא תושחת, כדי שלא יתמכר לתאוות הכוח, כדי שלא ישכח מנין בא ולאן הוא שב. כשיוצאים למאבק צריך לזכור לא ללכת בו לאיבוד. לא להפוך אותו לתכלית חיינו, לא להחליף את המאבק במציאות חיינו. כדאי לזכור מי אנחנו באמת, מי אנחנו ללא האפוד והנשק. למאבק יש זמן, מקום ומחיר. וכשהוא נגמר, צריך לחזור הביתה. לעצמנו, למשפחתנו, לסביבתנו. צריך למצוא את הדרך חזרה לחמלה, להתחשבות, לאהבה. צריך לדעת איך לצאת למלחמה כדי שנוכל לחזור ממנה בכבוד. כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה לא כל אחד מתאים לכך. עוד בפרשה הקודמת מסופר לנו מי פטור ממלחמה: מי שבנה בית חדש, מי שנשא אישה חדשה או התארס, מי שנטע כרם חדש, מי שירא ורך לבב. מי שליבו אינו פנוי למלחמה. מי שעסוק בהתחלה חדשה, באהבה חדשה, בנטיעה חדשה, מי שמרגיש שאינו יכול לעמוד באימת הקרב, עדיף שלא יצא למלחמה. ואולי אפשר ללמוד מזה על איך אפשר לא לצאת למלחמה. איך אפשר להגיע למצב שלא אצטרך להילחם מדי יום על צדקתי, מקומי, עצמאותי. אולי אפשר ללמוד על דרך נוספת. אולי במקום להילחם אפשר להתחדש. אולי במקום להילחם אפנה את תשומת הלב למקומות בהם אני יכולה להצמיח ולגדל, למקומות בהם אני יכולה לאהוב ולשמוח, למקומות בהם יש לי עוד תקווה. אולי, אם אתעסק בתקווה, לא אצטרך את המאבק. לא אלחם עם אחרים ולא עם עצמי. אוהב את מי שאני, את מה שאני עושה, את החיים שלי. אני מתפללת בימים אלה של סליחות ורחמים שאצליח לבער את הרע- את המאבק המתמשך מקרבי ובמקומו אתפנה לגלות מה אני יכולה לתת,לטעת,לשתול, לבנות ולהקים בעולמי, עולמו של הקדוש ברוך הוא. שבת של שקט ושלום.