בית האמת

אחרי שנים רבות של מגורים בבונקר מבוצר יצאתי לאור, עברתי דירה, שיניתי כתובת. עברתי לגור בבית האמת. בבית האמת אין מסכות, אין סיסמאות, אין לא נעים. בבית האמת אין פחד, אין מבוכה, אין בריחה. אין בו מקומות מסתור וחדרים נעולים, שתיקות רועמות ודלתות סגורות

בבית האמת יש אוצר יקר מפז - שם גר דיוק הלב. בבית האמת, הלב שלי פתוח לרווחה ויוצאות ממנו קרני אור אמיתיות. חוטים החזקים יותר מכל מתכת וזוהרים יותר מכל זהב. חוטים של אמת. החוטים האלה מחברים אותי לעצמי, לנשמתי, למחשבתי, לרצוני, למקומי. הכול קשור ומסונכרן וברור ואיתן ונכון- אז ממה יש לפחד? והם מחברים אותי אל השני, לליבו, לנשמתו, למחשבתו, לקיומו בקשר ישיר וזורם- אז ממה יש לברוח? בבית האמת מתקיים מגע של קסם, אחרי שנכנסתי לשם, כבר לא אוכל לגור בשום מקום אחר: בית ההתנצלות נראה עקום, בית ההסתגרות נראה חשוך, בית ההכחשה נראה מעוות, בית הדממה נראה מנותק ובית השקר- מחניק עד מוות.

בית האמת הוא בית מופלא, ויכולים לבקר בו יחידי סגולה. אלה שמוכנים לחלוץ נעליים בכניסה, ולהניח את המעיל והכפפות בחוץ. ומוכנים להסיר את האיפור, ולשחרר את החגורה המחטבת אך הלוחצת, שמסכימים שיראו להם את הקמטים והשומנים והצלקות ושמוכנים לראות זאת אצל האחרים ולא לצחוק. שלא נבהלים מחטוטרת או יבלת, מחוסר סימטריה או מפגעי הזמן. מי שמוכן לתנאים האלה, מוכן להיות הוא עצמו, יוכל להתרווח, לנשום לרווחה, וליהנות מהאור של בית האמת.

בבית האמת הרבה יותר קל, אין משקל עודף של מיותר, התקשורת זורמת במהירות ואין חסימות שמפריעות. אומרים את מה שמרגישים ומרגישים את מה שחושבים ומקשיבים למילים עצמן כי אין משמעות נסתרת, ומקבלים את מה שנאמר ופותחים את הלב עוד יותר כי הרצון להתקרב רק הולך וגדל. יש הרבה חופש ומנוחה בבית האמת, יש שקט ושמחה.

לקח לי זמן להתרגל לגור בבית האמת, לפעמים אני מרגישה יותר חלשה, לפעמים ממש עירומה, לפעמים מופתעת מעצמי, הרבה פעמים מופתעת ממה שיוצא מליבו הפתוח של האחר. אבל מכיוון שרק יחידי סגולה יכולים להיכנס אל בית האמת, אני נאלצת הרבה פעמים לצאת ממנו. לבקר אנשים אחרים במחוזות אחרים, במחוז האיפוק ובמחוז הנימוס, במחוז השכל הישר ובמחוז הכבוד וההדר, לפעמים אני אפילו מרחיקה לכת עד למחוז הזיוף, המניפולציה והעמדת הפנים. אלה מסעות קשים ומתישים. מלווים בתופעות לוואי של סחרחורת ובחילה,. הדרך אליהם מאד מפותלת, חסומה ע"י סלעים ומבותרת ע"י מנהרות. ממסעות אלה הם לרוב לא מאד יעילים ואני גם משתדלת שיהיו מאד קצרים. אבל גם אם אני נאלצת לבלות שם יום או יומיים, אני יודעת: יש לי לאן לחזור, אל הבית שלי, בית האמת, הבית של הלב הפתוח והאור העוטף. הבית בו גרים איתי כל האנשים שחשובים לי באמת. שם אוכל לנוח בסופו של יום, בסופו של מסע, להיחלץ מהעטיפות, וההופעות והניראות והרשמיות ולהיות פשוט אני.