בזכות הקושי

מי שמתאמנת, בין אם זה ריצה, חדר כושר, שיעור יוגה או אימון דינאמי, יודעת שאימון טוב הוא אימון שעובדים בו קשה. שהדופק עולה, שמזיעים, שהשרירים מתאמצים, שבסיומו מרגישים אחרת משנכנסנו.

מי שמתכננת פרויקט מורכב, יודעת שפרוייקט טוב הוא זה שהשקעתי בו את מיטב זמני ויכולותי, שדורש ממני חשיבה חדשה, שמלמד אותי דברים חדשים על עצמי, פרויקט טוב הוא פרויקט שעבדתי קשה בשבילו.

אך כשמגיע קושי שלא אני בחרתי: כשעולה רגש שקשה לי איתו, כשאני מגלה שאני חסרת אונים ומתוסכלת- שם הקושי לא נחשב כמשהו טוב.

בעולם הריגשי כשקשה לי אז רע לי. אז אני חוזרת לדפוסי ההתנהגות הקודמים שלי: להתנגדות, להסתגרות, לפגיעה, לדחייה, למקומות שמחלישים אותי. אני מרגישה חלשה ומחלישה עצמי עוד יותר.

ואולי אפשר להסתכל על הקושי הזה כמו קושי של אימון או פרויקט: קושי שבא ללמד אותי משהו חדש, קושי שבא לחזק אותי?

הסתכלות כזאת על הקושי כבר יכולה להרחיק אותי מהתחושות המחלישות. אני כבר לא הקורבן, המסכנה, הלא מובנת והלא אהובה. אני תלמידה וזה השיעור.

השיעור בהתבוננות פנימית ולמידה על עצמי.

כשהייתי אמא צעירה וגם פחות צעירה, בעלי שירת בצבא קבע והיה מעט שעות בבית. אני הרגשתי שאני קורבן של הנסיבות: הכל עלי, הכל באחריותי, אני נושאת בכל העול, וקשה, קשה לי מאוד.

אז לא היו לי כלים הכרתיים ובאמת לא הייתי מאושרת. היום הייתי אומרת לאמא ההיא שהייתי: הימים באמת נראים קשים אבל זכית. זכית להיות מעורבת בחיי הילדים שלך, זכית לקשר מדהים איתם, זכית לתת מהטוב שלך לאנשים הכי חשובים בחייך, ילדייך. זכית לגלות כמה נתינה טובה יש בך, כמה אהבה, כמה כוח ואיזו יכולת ניהול. זה מה שחשוב. זה העיקר. הקושי הטכני, העייפות והשגרה קיימים כמובן אבל אפשר להפוך אותן לחלק השולי. זה לא באמת חשוב כמה פעמים בשבוע הלכתי לסופר, כמה מכונות כביסה עשיתי ובכמה אסיפות הורים הייתי. אף אחד לא זוכר את זה. אבל זוכרים את ארוחות הערב המשותפות, את הסיפור לפני השינה, את הטיול שליוויתי בכיתה ב'. חוויות מחברות ומחזקות- בתוך מציאות מאתגרת.

והיום, כשאני בסיטואציה שקשה לי, כשאני מרגישה קורבן, עייפות, לא מוערכת, לא אהובה אני שואלת את עצמי- מה העיקר? מה השיעור? מה אני צריכה לעשות כדי להתחזק מהמצב הזה? איך אני הופכת את חוסר האונים- לאוני.

ימימה מבקשת מאיתנו לראות את היש, לשמוח מעצם קיומנו ולקדש כל רגע.

כשאני מסתכלת על כל רגע כזמן שהוא לטובתי ובשבילי, אז גם הקושי נחלש, הלב נרגע והראיה מתרחבת.

שנזכה לקבל את הקשיים כרגעים של אימון, ונצא מהם מחוזקים לעולם.