בואי לים

הים, כמו החיים, מזמין אותי להיכנס אליו. לשכשך במימיו, לחתור קדימה, לצוף על הגב.

הים, כמו החיים, יכול להיות מענג ומסביר פנים, גדול, רחב, פתוח.

אבל לפעמים הים, כמו החיים, מתהפך עלי. לפעמים הגלים חזקים מדי, לפעמים הם גוברים עלי, לפעמים הם מתנפצים לי בפנים וקוברים אותי תחתם. הנה בא עוד גל גדול, לא יכולה שלא ליפול.

כדי לצוף, כדי לשרוד, אני נאבקת, מתנגדת, נאחזת בכל מה שנקרא בדרכי. כמו בחיים, כשלא יודעת מנין יבוא עזרי אני תלויה בכל דבר אקראי. נאחזת בבול עץ מזדמן או ביד מושטת. במצוף או בתקווה שיגיע המציל. בחיים ההיאחזות שלי היא בחיוך של מישהו, באישור של מישהו, במספר הלייקים, בכמה אוהבים אותי, במישהו שיציל אותי מעצמי.

בים, כמו בחיים, הטלטלות האלה מתישות, מייאשות, מפחידות ומרחיקות. אחרי שהגל הפיל אותי, אחרי שלא הצלחתי לקום, אחרי שהסחף משך אותי, אחרי שלא שמעו אותי- האם אני אעז לנסות שוב? להיכנס שוב? לשחות שוב- בים או בחיים?

הילדה מבוהלת, נמנעת. היא נאחזת בניסיון העבר הקשה. הילדה בטוחה שלא תוכל לבד, דורשת ממישהו יד. בוכה, מיואשת, כועסת ומאוכזבת. שוב הים הזה, החיים האלה, לא מתאימים לה.

לעומתה הלומדת יודעת. יודעת שגל בא וגל הולך. שגלים זה חלק מהטבע, חלק מהחיים. נפלת- כדי לקום, נסחפת- כדי להגיע למקום חדש, ושלא כל מים סוערים הם מים קטלניים.

הלומדת יודעת שתמיד תמיד יש מי ששומר עליה. תמיד קיים מצוף פנימי שמרים למעלה. למצוף הזה קוראים המהות הטובה. היא לא מתרטבת במים המלוחים, יש לה כוחות קסם להחזיר לחוף מבטחים.

כשאני הלומדת אני זוכרת את המהות שלי, כשאני קשובה לה אני לא טובעת. להיפך, אני טסה עם הגלים, על הגלים. אני מגלה בעצמי כוחות חדשים. אני רואה את יופיים ועוצמתם של הגלים, של החיים. אני יכולה להתפעל מכוחו של מה שמתחולל.

כשאני הלומדת ולא הילדה אני יכולה להיות בטוחה. יש לי כוח, עוצמה, יכולת עמידה. אני נהנית ממה שבא.

אז בואי לים. ים שקט ורגוע או ים סוער ומאתגר. הכל חלק ממחזוריות החיים, הכל לטובתי, להתחזקותי, הכל חלק מהלימוד במסע החיים.

"אף אחד לא מתווכח עם הים" (מתוך ספר הטאו).

*נכתב בעקבות שיעור יוגה אצל #הילהיוגהנשיתפיאלקוב