באנו חושך לגרש

בראש ודאי כבר מתנגנת השורה הבאה: בידנו אור ואש... אבל אני עוצרת רגע, עוד לפני הרקיעה האוטומטית ברגל: סורה חושך הלאה שחור. רגע.

באנו חושך לגרש... בשביל זה באנו. זו מטרת חיינו, זה יעודנו. באנו לגרש את החושך. כי על זה שיש חושך אין ויכוח. יש חושך פנימי, שמשתקף בחושך החיצוני, יש את ההסתכלות הממוקדת בחלקים האפלים המקשה עלינו את הבנת הדרך, יש את המקומות שמצרים עלינו ומאפילים עלינו כל כך הרבה שנים. ויש ימים שבהם החושך שולט יותר מתמיד. ויש תקופות שאנחנו מגששות באפלה ולא רואות שום אור בקצה המנהרה ואז, בדיוק בימים אלה של שיא החושך ושיא החורף, בא שיר הילדים ומזכיר לנו: אפשר לגרש את החושך. אנחנו מגרשות החושך, אנחנו האור. איזה תפקיד יש לנו! להיות האור. למצוא אותו ולהוציא אותו החוצה, להוציא את עצמנו לאור. ככה, כמו שאנחנו. זה מה שהשיר מלמד אותנו. אנחנו לא חייבות להיות גיבורות על, או בעלות תאורת חרום שנדלקת מיד, אנחנו לא חייבות להיות פרוג'קטור רב עוצמה או מנורת דיסקו מסנוורת. ככה, כמו שאנחנו, אנחנו אור. אולי היום האור הוא קטן, אולי הוא קצת חיוור בזמן האחרון, אולי מאיר חלושות, אולי הוא לא בטוח כמה כוח יש לו להאיר, אבל זה האור שלנו, האור שנולדנו איתו, האור שבא לגרש את החושך בעולם.

אצל כל אחת ואחד האור הוא אחר, ותמיד הוא מעניין ומרגש ומשמח: האור הרוקד והאור המספר והאור הבונה והאור המלמד והאור המקשט והאור המזמר והאור המרפא והאור המארגן והאור המנגן והאור המגן ועוד ועוד ועוד. האור הזה, המתנה האישית הזו, היא זו שתרפא אותנו ממכאובינו ותעניק שמחה לאחרים.

כשנסכים לראות את האור שלנו ולתת אותו לעצמנו, נראה איך הוא גדל ומתפשט: קודם ללב, שמחבק וסולח ומבין ומקבל, ואחר כך לראש שמוותר ומסכים ומבין ומאָשֵר ומשם לקשב שנפתח ושומע את האפשרי ואת המקבל ואת המקרב ואז לעיניים שרואות את הטוב והיפה והכול יתמלא בבהירות גדולה ויצא החוצה לסביבה- אור איתן, מאיר ומחמם ומפיץ טוב ושמחה. סורה חושך! (זה הזמן לרקוע..) זה הזמן לסלק את מרכיבי החושך מעלינו, זה הזמן להתעורר להכרת קיומינו, זה זמן להיות טובות לעצמנו, לאט ובסבלנות. מתוך הסכמה למה שאפשרי, מתוך קבלה של מה שעדיין קשה, מתוך דיוק מאד אישי ואהבה גדולה לעצמנו ולתפקידנו, כל יום עוד נר קטן, בלי דרישה, בלי הגזמה, ותראו איזה אור איתן!

(תודה לשרה לוי תנאי שכתבה מילים שמאירות שנים כה רבות)

"במחשבה הבינתית יש את הרגש כלפי עצמך, כלפי קיומך,ואז איך לא לקום ולקבוע ולצאת לדרך הנכונה. להיות נחה מהסבל, לשמוח, להירגע, לִזְכות לגרש את החושך מהנפש." (ימימה אביטל)


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול