אף מילה על סליחה

יום כיפור בעוד יומיים, היום הכי מיוחד בשנה, החג הכי מרגש שקיים.

אני גיליתי מחדש את יום כיפור. פתאום הוא לא יום מלחיץ ומאיים, יום של איסורים ופחד. עבורי עכשיו הוא יום מרגש וחגיגי, יום שמזמין התקרבות.

זוהי הזדמנות מיוחדת בשבילי להפסקה, לעצירת חיי היום יום.

גם למי שאינו נוהג לצום או לבקר בבית כנסת אני ממליצה: לכבות מסכים, להימנע מכל עבודה ולהקשיב פנימה.

פתאום יש זמן ושקט להקשיב: מה מתרוצץ לי בראש? שיתרוצץ, לא צריך לתת לו כרגע מענה.

מה מתרחש בלב? שיתרחש. לא צריך לפתור כלום עכשיו.

מה הגוף מרגיש? שירגיש. אפשר לתת לו זמן לנוח, להרפות הכל, לאפשר הכל.

המח שרגיל לגירוי אינטנסיבי ויומיומי, הקשב שרגיל להיות בהאזנה החוצה, תשומת הלב שרגיל לקפוץ ולהידרך מול כל דבר שמתרחש- כולם מקבלים חופש. אפשר לנוח.

אין מחויבות, אין דרישה, אין הפרעה.

לפעמים מתברר שזה לא כל כך קל לנוח, אולי אגלה שהשקט משתק, שהאין מעש ממש נמאס, שהחוסר מחסיר ממני מנוחה.

ואולי, אם לא אתייאש, אגלה איזו הבנה בהירה שתבצבץ. איזו הבנה משמחת שתאפשר לחשב מסלול מחדש, שתפקח עיני לדרך חדשה.

אולי אתמלא מתוכי. מתוך הטוב שלי, מתוך הכוונה, האמונה, הרצון המהותי.

אולי אתקרב יותר למהותי.

הכל יכול להיות ביום הכי מיוחד בשנה.

מאחלת לכולם התקרבות, השתנות, התחזקות- במידה ובמקום שתרצו.

כמעט חג שמח לכולם.